החינוך לשלום בעתות מלחמה

עמוד:11

על כך ניתן להשיב , אם בכלל , רק תשובה אחת . הזכות לחנך ועימת גם החובה לחנך נתונה לנו בתנאי שיש בידנו לשקול — כנגד יתרון משקלו הביולוגי של הנוער לפי תוחלת החיים שלו — עדיפות רוחנית מוסרית או , אם הדבר ניתן , אף דתית , של הכרעות דעה אמיתיות או אמיתית אמונה שעמדו במבחן המציאות , דוגמת העקרון המובע במשפט " מוטב שלום צודק ממלחמה צודקת . " בכך הגענו להנחת היסוד השנייה : קיים סיכוי היסטורי לעתיד של שלום , או בכל אופן , יתר שלום בעתיד ; ועל זה אנו מוסיפים עתה ואומרים , כי בידי החינוך להגדיל או להקטין את הסיכוי הזה . אמנם , החינוך אינו אלא גורם אחד מני רבים , ובשום פנים איננו הגורם המכריע בקבלת החלטות על מלחמה או שלום . בימינו אין עוד מקום לשגות באשליות לגבי מצב עניינים זה , שהוא חמור למדי . בשעתו , לפני עשרות שנים , נוסד בגרמניה איגוד של "מתקני חינוך ראדיקליים , " אשר בראשו ניצבו אישים כפאול אוסטרייך ( Paul Oestxach ) וזיגפריד קאווראו ; ( Siegfried Kawerau ) זו היתד . בשעתה תנועה אמיתית במלוא מובן המלה , אמנם של מיעוט בלבד , אך ללא גינונים של כת בדלנית . עמדת התנועה היתה פאציפיסטית , והיא נאבקה נגד הגל הגואה של הלאומנות באומץ ללא פשרות " . והנה יום אחד לאחר תפיסת השלטון בידי הנאציונל סוציאליסטים נמחה זכרה , כבמשיכת קולמוס , מן המציאות הפדגוגית והיה כלא היה ; אמנם מותר להניח כי רוב חברי האיגוד שמרו אמונים להשקפתם והמשיכו לדבוק בה בלבם פנימה ; אולם , וזה העניין המכריע : נאמנותם היתה רק , או בעיקר : פנימית . בחוץ , בפומבי , לא נותר להם כר לפעולה זולת דרך השלילה , או ההימנעות ממעשים ; כגון אי הצטרפות למפלגה או לאירגון המורים הנאציונל סוציאליסטי , השתמטות מלברך בהצדעה ההיטלרית וכיוצא באלה . בשלוש הדוגמאות שנמנו כאן מיוצגים הקשיים בסדר עולה ; הם מורים אף על נצחוני . של הפוליטיקה , שהדבירה תחתיה את הפדגוגיה במשך תקופה שלימה וגורלית מאוד של ההיסטוריה . ייתכן שזה נבע גם , אם כי במידה מועטת בלבד , מן האופטימיזם הפדגוגי המופלג של אי אלו מתקני חינוך ראדיקליים ; לא לכולם היתה הכשרה והשכלה פוליטית מספקת כדי להישמר מפני הרעיון האוט 1 פי המלהיב * Paul ostreich & S . Kawerau , Entschiedenc Schulreformer , 1921

ספרית פועלים


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר