|
|
עמוד:12
לפתע רפה גופו של דיבס . הוא חדל להיאבק עם הדה והניח לה לתחוב את ידיו בשרוולי מעילו ולכפתר את הכפתורים . " להתראות מחר " ! אמרה הדה . כשבאה אמו לקחת אותו , הלך דיבס אתה , כשעל פניו סימני דמעות והבעתם אטומה . לעתים היה הקרב נמשך זמן רב יותר ובבוא האם עדיין לא נסתיים . במקרה כזה היתר . האם שולחת את הנהג להביא את דיבס . האיש היה גבוה מאוד וחזק . הוא . היה נכנס , אוסף את דיבס בזרועותיו ונושאו החוצה למכונית מבלי לומר דבר . לפעמים היה דיבם צווח לאורך כל הדרך עד למכונית וחובט בנהג באגרופיו . לפעמים היה משתתק לפתע , — רפוי ומובס . האיש לא דיבר אל דיבס מעולם . נדמה , כי לא איכפת לו אם הילד נלחם וצווח או נכנע ושקט . זה קרוב לשנתיים שדיבס מבקר בבית ספר פרטי זה . המורות ניסו כמיטב יכולתן לקשור עמו קשרים , לזכות להיענות מצדו , אולם לשווא . הכול היה ארעי וחולף . נראה היה , שדיבס החליט לדחות בני אדם ולהרחיקם מעליו . כך , לפחות , סבורה היתד , הדה . אמנם , חלה בו התקדמות מה . כשבא לבית הספר לא דיבר הילד ומעולם לא העז לקום מהכיסא . הוא ישב אילם ללא ניע במשך כל שעות הבוקר . לאחר שבועות רבים החל יורד מהכיסא ומזדחל מסביב לחדר , ליד הקירות , ודומה , כמי שבוחן את העצמים סביבו . בהתקרב אליו מישהו היה מתקפל על הרצפה ככדור ולא זז . דיבס מעולם לא הישיר מבטו אל עיני האנשים ולא ענה כשדיברו אליו . כרטיס החיסורים של דיבס היה ללא דופי . יום יום היתה אמו מביאה אותו לבית הספר במכונית . היא היתה מכניסה אותו פנימה , כשהוא זועף ושקט , או שהנהג היה נושאו ומכניסו ומעמיד אותו על הרצפה , ממש ליד הדלת . דיבס מעולם לא צווח או בכה בדרכו אל בית הספר . לאחר שהשאירו אותו בפנים ליד הדלת , היה עומד שם , מתייפח , ממתין עד שיבוא מישהו ויוביל אותו לכיתתו . כשהיה לבוש מעיל לא עשה כל נסיון לפשוט אותו . אחת המורות בירכה אותו ופשטה מעילו מעליו והניחה אותו לנפשו . שאר הילדים היו עסוקים עד מהרה בפעילות קבוצתית או במשימה אישית . דיבס בילד , זמנו בזחילה סביב סביב החדר , מתחבא מתחת לשולחנות או מאחורי הפסנתר , או יושב ומתבונן בספרים במשך שעות . היה בו בהתנהגותו של דיבס דבר מה שלא הניח למורות לסווג אותו באורח
|
|