|
|
עמוד:11
פתח דבר " תקוותי שמן הדפים האלה יעמדו במרוצת הזמנים לפחות שניים : אמונתי בבני-אדם וביצירת עולם שבו יהיה קל יותר ל אהוב . " פאולו פריירה שלושה כוחות הניעו אותי לכתוב ספר זה . האחד ניזון מרגשותי החמים כלפי מאות תלמידי , שעמם אני מנהל דיאלוג חינוכי זה שנות דור . המפגש אתם מדרבן אותי בלי הרף ליתר עומק של מחשבה , ליתר פתיחות לבני אדם ורעיונותיהם וליתר מודעות עצמית וצמיחה - כאדם וכאיש חינוך . אני חש צורך להמשיך את השיחה אתם - וגם עם תלמידי בעתיד - מעל דפים אלה . הכוח השני הוא אמונתי שניתן - יתרה מזו , שחובה - ליצור איכויות חדשות של אקלים חינוכי בבתי הספר , ושיעד זה ראוי להשקעת מלוא המשאבים . חינוך המביט קדימה אל העתיד חייב להתבסם על תהליכים דמוקרטיים בניהול המערכת , על למידה פעילה תוך גילוי משמעות אישית בנלמד , על קשר הדוק בין למידה לבין החיים , על תקשורת פתוחה בין כל הנפשות הפועלות - מורים ותלמידים כאחד - על כבוד לאדם באשר הוא אדם , על גיבוש תמידי של מערכת ערכים , על שילוב מרבי בין אוטונומיה אישית לבין מחויבות חברתית . אני תקווה שביסום עקרונות אלה - יחד עם קווים מנחים למימושם הלכה למעשה - יהוו אתגר לאנשי חינוך , למורים ולמחנכים , וגם להורים הרוצים ליטול חלק פעיל בחינוך בניהם . הכוח השלישי הוא המפגש שלי עם אנשים צעירים , המואסים בנטילת מלוא האחריות על עצמם ועל החברה שבה הם חיים . יש מהם הבוחרים בחיי "ראש קטן ... " יש המוותרים על חירותם ריבונותם ובורחים אל ההתמכרות לאלכוהול , לסמים או לגורואים למיניהם ... יש המחליטים להינתק מעמם ומולדתם ויורדים מהארץ . כל מפגש אתם ממריץ אותי מחדש לתרום כמיטב יכולתי לחינוך המעלה על נס שאלות של ערכים ומשמעות . " שום מילה שנאמרת , כתובה או מודפסת - אין בה משמעות בפני עצמה . רק בן אדם האומר דבר כלשהו , או השומע או קורא אותו , יכול להעניק לו
|
|