|
|
עמוד:2
חיפה בסוף התקופההעות 'מאנית אלכס כרמל ' עד לראשית המאה העשרים היתה חיפה עיירת דייגים דלה ומזוהמת שמספר תושביה הגיע למאות אחדות , ' כך קראתי וכך עוד לימדו אותי ואת חברי בשנות ה 40 בבית הספר בחיפה . לאחר חקירה ודרישה הסתבר לי לימים , כי אותה הנחה , שהיתה רווחת אצל הדיוטות , לא זו בלבד שהיתה נטולת יסוד , אלא היפוכו של דבר הוא הנכון : דווקא העיר חיפה התפתחה בדור האחרון לשלטון התורכים בצורה נמרצת במיוחד , ורק בה מכל ערי הארץ גדלה האוכלוסייה למן שנת 1870 פי שישה ! ערב מלחמת העולם הראשונה , ובתום ארבע מאות שנות השלטון העות'מאני , כבר היה מעמדה של חיפה כעיר הראשית של צפון ארץ ישראל מוכר ומובטח . מספר תושביה עלה על שתי רבבות , והוא הלך ורב בהתמדה . סחר היבוא והיצוא בה היה בקו עלייה מתמיד , וכך גם תנועת הנוסעים בנמלה וברכבותיה . מיעוט אירופי מתקדם ורכ השפעה הבליט את אופיה הקוסמופוליטי של עיר הנמל , ורשת ענפה של בתי ספר , רובם קתוליים , הבטיחה לחלק גדול מאזרחיה רמת חינוך גבוהה במידה ניכרת מן הממוצע שהיה מקובל אז בארץ . כנגד השפה והתרבות הצרפתית , שהפיצו בתי ספר אלה , ניסתה גרמניה לנצל את מעמדם המבוסס של הטמפלרים , כדי להפוך את חיפה למרכזו של תחום השפעה תרבותית גרמנית דווקא . גם היהודים השתדלו להבטיח לעצמם חלק בעתידה של 'חיפה הגרמנית , ' או 'עיר הנזירים , ' כפי שכונתה לעתים בזכות השפעתם היתרה של הכרמליטים . גבולות העיר התרחבו , ומרכזי מגורים חדשים הוקמו במזרח , במערב ועל מדרונות הכרמל בדרום . אפילו חיפא אל עתיקה , זו שדאהר אל עמר הרסה ב 1761 עד היסוד והעתיק מקומה הרחק מזרחה , חזרה ונבלעה על ידי העיר החדשה והמתפשטת . יתר על כן , בראש הר הכרמל , הסמוך לחיפה , לפנים מקום מקלט ומסתור ללסטים מזוינים , הלך ונוצר עתה בלבן של חורשות אורנים שנטעו הגרמנים , רובע מגורים נאה מאיךכמוהו בארץ . אכן , ב 1914 שוב לא היתה חיפה 'עיירת דגים דלה ומזוהמת , ' אלא אדרבה , בעיני רבים כבר נחשבה ליפת מראה במיוחד ואף ל'עיר העתיד' של ארץ ישראל . פרופי כרמל מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה , הוא ראש מכון שומאכר לחקר התרומה הנוצרית לשיקומה של ארץ ישראל במאה הי"ט .
|
|