|
|
עמוד:10
עמדה נוקבת זו מחייבת מיניה וביה טיפול בשפה הדתית ובדרכי התפקוד של הסמלים הדתיים , שעל פניהם יש בהם הנחות 'אשלייתיות' מובהקות . ואכן , בסוגיה זו טיפל גולדמן כבר כעשר שנים קודם לכן , בדונו במושג ההשגחה האלוהית " . טיפול זה יכול לשמש בניין אב להבנה אחרת של השפה הדתית ושל משמעותם של סמלים דתיים שונים , תוך כדי התמדת השימוש בהם . ממילא משתנה והולכת משמעותם של הסמלים הדתיים והניסוחים המושגיים הדתיים בעיניהם של בני הדורות השונים , כיוון שהם לעולם תלויי הקשרים תרבותיים בני זמנם . שינויים אלה תלויים לא רק בתוכן הדתי , אלא גם במערכת ההמשגה . משעה שכלי החשיבה ועולם המושגים והערכים משתנים , מתבקשים תמיד ריענון ורביזיה שלהם , לבל יהפכו להיות בלתי רלבנטיים או לבל ינותקו מאופני החשיבה המופעלים בתחומי חיים אחרים של המאמין . המשכת ההחזקה בהם במשמעותם המקורית המיושנת , יוצרת באופן מלאכותי מצב תודעתי סכיזופרני עם דיסונאנס קוגניטיבי גדול , שרק טשטושו או הדחקתו מאפשרים לאדם הדתי את המשך תפקודו . כך , קולף גולדמן ממושג ההשגחה את המרכיב האונטולוגי ומשאיר בו רק את המשמעות הנורמטיבית והאקסיולוגית הנופקת ממנו . על פיו , השימוש במושג ההשגחה ובשורת הביטויים הקשורים בו , נועד להפנות את תשומת לבו של המאמין לחובתו להתייחס אל המאורעות מנקודת מבט מסוימת , כגון , לקשור אותם עם חוויית העמידה לפני הבורא , ללא היומרה להעניק באמצעותם פשר סיבתי למהלכי המאורעות הללו ומבלי להחליף באמצעותם את החיפוש אחר הגורמים ההיסטוריים החברתיים הריאליים שגרמו או תרמו למהלכם . פרשנות כזאת של מושג ההשגחה מאפשרת להתמיד בשימוש בה בשפה הדתית המקובלת . כללית ניתן לומר , שהתפיסה הבלתי אשלייתית של המערכת הדתית , ושל התורה והמצוות , איננה פוטרת את האדם המאמין מן ההכרח לטפל באופן אוטונומי בבעיות השונות הנקרות לו בחיים . החלק הראשון של המאמר מתאר את הופעותיהם של מרכיבים אשלייתיים בציונות הדתית . מרכיבים אלה מצויים גם בציונות הכללית אבל אין להם משקל כה מרכזי כמו בציונות הדתית , בה הם מהווים מרכיב אמוני ואידיאולוגי מובהק . לפיכך להשלתם של מרכיבים אשלייתיים מן הציונות הכללית לא היתה ולא צפויה בעתיד משמעות כה דרמטית כמו להשלתם של מרכיבי האשליה מן הציונות הדתית . אלה האחרונים אפשריים , כמובן , רק באותה קבוצה של שומרי תורה ומצוות שתפיסותיהם הדתיות והאמוניות בשלות ממילא לניסוח מפורש אחר של תפיסתם הציונית דתית . בחלק השני , מתוארות מגמות שהתפתחו וצמחו בציונות הדתית של ימינו על גבי התשתית של מרחב האשליות הזה , וזורזו בתגובה למגמות אחרות , חומרניות מובהקות , שהתפתחו בחברה הישראלית הכללית . חלקן נתפסות כמייצגות ניוון ושקיעה של אידיאולוגיה ציונית דתית 'קלאסית , ' המצדיקות את חיפושי הדרך לניסוחים חלופיים של האידיאולוגיה הציונית דתית . 11 ראו גולדמן , מחקרים ועיונים ( לעיל , הערה ' , ( 1 על ההשגחה' עמ' ; 353 רחל שיחור ' , לבעית המובנות של השפה הדתית , ' דעת , 5 ( קיץ תש"ם , ( עמ' 12 . 60-53 ראו לעיל , הערה . 7
|
|