|
|
עמוד:8
קשיי הדרך עד כאן עמדנו בעיקר על מראה הנוף הטבעי , הצמחייה ושרידי העבר , כפי שהשתקפו בעיני הנוסע בן המאה הקודמת וראשית המאה שלנו , אשר הגיע לסביבת גוש עציון דהיום , בהיותה עדיין חבל ארץ לא נושב בבמת ההר הגבוהה שמדרום לבית לחם , ממערב לדרך הראשית לחברון . השינויים שחלו בדרך זו בשלהי המאה שעברה מבטאים נאמנה את חדירתם להר חברון של הקידמה וסימני הציוויליזאציה המובהקים , חדירה שאפיינה כמובן גם חלקי pK אחדים . על חשיבותן של הדרכים והקשר ההדוק שביניהן לבין חדירת קידמה ופיתוח — דומה שאין צורך לעמוד . ביטוי חריף לכך , אמנם בדרך השלילה , מוצאים אנו בתיאור חי ועסיסי של פיליפ ג' באלדנספרג ר , בנו של מיסיונר צרפתי שחי באזורנו , בכפר ארטס , במחצית השנייה של המאה שעברה . הוא מעמיד כמעט כאידיאולוגיה את ההתנגדות לכל פיתוח ושינוי שאפיין את הפלאחים הערביים : הדרכים הקשות , המסולעות והתלולות עמדו במשך מאות שנים לעזרו של הפלאח בהרחקת זרים ובהקפאת רעיונות פיתוח . התבונן בו בהוליכו את גמליו במעלה שבילים מעורערים אלה או במורדם ולא תתמה עוד מדוע הזדחלה הקידמה לבוא . הוא מתמיד להזכיר לבהמות המשא שלו לבל ייכשלו : 'אח לי ! — זהירות , הישמר מן האבנים ' ! יאללה ! — ישמור עליך האלוהים ' ! 'מהלב ! — לאט לך ' ! 'יה חאפדי ! — 'הו מגיני ' ! ועוד מיני קריאות דומות , חוזרות ונשנות כל כמה פסיעות . אבל הדרכים — שמעולם לא תוקנו והן תוצאה של מדרך צעדים במשך דורות וסבלנות אין קץ , שהרי נוהג הפלאח לומר , 'אל עג'לה מן אשיטאך , דהיינו : 'האלוהים הוא לצידו של הסבלן , והחיפזון בא מן השטן' — הדרבים הללו הינן טובות כפי משאלות לבו . הן מלאות מהמורות רבות תועלת המונעות החלקה , שנחפרו ברגלי דור רודף דור של בעלי חיים . הגמלים ברגליהם העדינות , ראשם קל התנועה ועיניהם הנעות אנה ואנה , תרים כל העת אחר מקום נוח להליכה ; ואילו החמורים והבקר מכירים כל שקע וכל בליטה בדרך התקדמותם האיטית . ( פ"ג באלדנספרגר , המזרח שאינו משתנה , תל אביב תשמ"ב , עמ' ( 5 עיון בעדויות נוסעים שעשו דרכם מירושלים חברונה בדרך לא דרך , בטרם הוכשרה הדרך החדשה המשמשת אף כיום , ולעומתם — בעדויות המתארות כבר את הדרך החדשה , מבהיר היטב את השינוי המשמעותי שחל באזור והכשיר את הקרקע להתחלת התיישבות גם באזור זה . עדויות אלה חורגות בהרבה מתיאור טכני יבש של פרטי הדרך . משוקעים בהן רגשות שונים של פחד וחרדה מפני סכנות הדרך , אי נוחות ואף זעם מהעזובה והחורבן השולטים בדרך עצמה ובסביבותיה ושל התרפקות על עברו המפואר של האזור . נתמקד רק בעדויות מהמאה התשע עשרה , שכן העדויות מהמאות שקדמו לה חורגות מתחום הזמן שאנו עוסקים בו .
|
|