|
|
עמוד:7
גם ביחס לער האציל ( דפנה , ( שרק פרטים יחידים ממנו מוכרים לנו כיום באזור בית לחם . שפר חלקו של הלבנה הרפואי , וזאת בשל עמידותו היחסית לתנאים קשים . פרטים ממנו מצויים עדיין בבמת ההר ובשוליה . בהקשר לכך יצוין כי הנחל היורד מעיךחובילה ( מקומה של משואות יצחק לשעבר ) לכיוון צפון מערב , נקרא בערבית 'ואדי אל עבהרה' ובאפיקו מצוי מעיין בעל אותו שם , 'עבהרה , ' או 'עבהר , ' שהוא שמו הערבי של הלבנה הרפואי . ואכן , זקני הסביבה יודעים לספר על עץ לבנה ענף , שגדל בעבר בקרבת המעיין ונגדע בשיטפון לפני שנים , ועל עצי לבנה נוספים שגדלו בסביבה . זו אך דוגמה אחת לשימוש בשמות גיאוגראפיים כאמצעי נוסף ל'שחזור' הנוף , ובמקרה זה נוף הצומח . דוגמה מאלפת נוספת היא שמה של הגבעה שעליה שוכן כפר עציון . גבעה זו נקראה בפי הערבים 'דהר אל קדס , ' שפירושו 'רכס הקדרים * . ' אחדים ממיני הקדד , ובעיקר קדד בית הלחמי וקדד קוצני , בני שיח שצורתם כרים קוצניים , הם ממרכיבי הבתה המכסה את פני השטח באזורי ההר הגבוה , לאחר שכיסוי החורש הוסר מהם . במיוחד 'מחבבים' הקדדים מחשופי סלע חווארי , מאלה המצויים בגבעות גוש עציון ( הגבעה הצהובה , למשל , קרויה כך בגלל מחשופי החוואר הצהוב שבפיסגתה . ( כיום הקדד כבר אינו נפוץ באזור , ורק זעיר פה וזעיר שם נמצא את כריו הקוצניים , בין כרי הסירה הקוצנית , אך השם הנזכר מלמדנו כי בעבר חלקו בנוף היה בולט ביותר . גם כאן , עיון ברשמי נוסעים מעמידנו על סיבת היעלמו של הקדד מן הנוף . שלום קרמר , הסופר איש העלייה השלישית , ביקר בכפר עציון בימיו הראשונים , בשנת תש"ד . ( 1944 ) בתארו את הדרך המוליכה מהכביש הראשי לעבר היישוב , הוא מספר : אני עולה במעלה הנתיבה , עולה הרים ויורד גיאיות . ממולי באים ועוברים על פני גושי קוצים הנעים כאילו מאליהם , ורק משתסתכל היטב תראה ראש חמור מבין הערימה הרחבה והגבוהה שהועמסה על גבו וכיסתו כולו . אלה קוצי הקדד ( יאסטראגאלוסי , ( הצומח בשפע בהרי הסביבה . ( ש' קרמר , 'אל ההר , אל ההר — רשמי סיורי , דבר , 2 בינואר ( 1944 הקדד ידוע כמאכל חביב על גמלים . יש לשער כי למטרה זו , ואף כחומר הסקה , אספוהו הערבים בכמויות גדולות . אך שימוש נוסף לקדד : ברמות ההרריות הגבוהות שבתורכיה ובפרס גדלים מאות מיני קדד קוצניים , שמהרבה מהם מפיקים שרף לבן , תוך פציעת השורשים . שרף זה ידוע מאוד בתעשיית הרפואה והתמרוקים . קיימות עדויות כי גם בהר חברון ניצלו את שיחי הקדד למטרה זאת . מתוך השוואת תיאורי הצומח בספרם של כהן ובנבנישתי , ברשימתו של קרמר ובזכרונות ותיקי כפר עציון , למצב בימינו , יכולים אנו להסיק כי תהליך כריתת צומח הבר נמשך ואף הואץ בשנים שבין נפילת הגוש בתש"ח לבין השיבה אליו . • בעקבות 'מדרש שמות' עוברת שם זה ל'הר הקדוש' — כינוי לכפר עציון אחרי נפילתו בתש"ח ושם ספרו של המשורר והסופר שאול רז ( תל אביב תשי"אא
|
|