|
|
עמוד:13
פרק ראשון / סלע המחלוקת : " אין הם ישראל ... אנו הם ישראל " בבואנו להעלות קווים למפגש אפשרי בין דת אחת לרעותה , עלינו לעמוד תחילה על המבנה הפנימי של כל דת לחוד : ערכיה , רעיונותיה והלכותיה . אף תיאור זה לא יספיק , אם לא נשרטט את האיזון בין שלושה מרכיבים אלה ואת מידת החשיבות שכל אחד מהם תופס בה 1. הרי יש דת שההגות והחשיבה חשובות בה יותר מן המעשה , ויש דת שבה המעשה הוא מכריע , ול'כוונה ' אין בה חשיבות מכרעת . רק אחרי סקירה כזו נוכל לערוך השוואה בין דת לחברתה . כך הדבר גם כאשר דת טוענת שהיא יורשתה של חברתה , ניזונה מאותם המקורות עצמם שמהם שאבה רעותה , מסגלת לעצמה את המיתוסים הקדומים של חברתה , ובעצם היא - היא הדת האמיתית , בזמן שחברתה איבדה מכבר את זהותה ואמיתותה . אחת היא אם הטוענים לכתר באים מתוך הדת הראשונה עצמה , או אם הם באים מחוצה לה . טענתם היא שאותה מורשת , שעד עתה הובנה בדרך מסוימת , יושמה והודגמה בהלכות ונימוסים מסוימים , היא עתה בידי פרשן גדול וכן יותר , שבידיו המפתחות האמיתיים להבנתה ולהגשמתה של אותה מורשת . זוהי תחילתה של סקירה תיאורטית , הסוקרת את היחסים בין שתי דתות בכלל , ואת אלה שבין הכנסייה הקדומה לבין דת ישראל בפרט . בסעיפים קצרים אלה מונחת תכנית , שקשה , ואולי בלתי - אפשרי לאדם אחד , למצותה עד תום . ואיני בא ( ואף לוא היה בידי לעשות זאת ) לתאר כאן את שתי הדתות על רקמותיהן ומבניהן . אני מבקש לתאר מפגש אחד מכריע - והוא המאבק על מדרש המקרא - שהיווה אחד המוקדים העיקריים של היריבות בין הכנסייה לבין היהודים . אחד הטיעונים הראשיים של הכנסייה היה שהיהודים לא הבינו נכונה את המקרא , ושחסר היה להם המפתח העיקרי להבנתו . ניסוחה הקיצוני של עמדה זו הוא בוודאי באותה אמירה ידועה של אחד מאבות הכנסייה המפורסמים ביותר - אוגוסטינוס - שחי בשלהי המאה הרביעית ובתחילת המאה החמישית . אוגוסטינוס מדמה את תפקיד היהודים לתפקידו של עיוור , שמאיר את הדרך לאחרים בפנס שהוא נושא בידו , אבל הוא עצמו אינו מסוגל לראות את האור 2. כך , לדבריו , מעיד היהודי על אמיתות המקרא , מבלי להבינן . נראה להלן איך ניסתה הנצרות לבסס טיעון זה . ברם ניסוחה הנוקב של טענת הנוצרי להבנה האמיתית של המקרא , היא תביעתם שהם עצמם הנם " ישראל האמית"' . טיעון זה מופיע בספרות הנוצרית כבר בראשית המאה השנייה , אבל בספרות חז"ל הוא נזכר
|
|