|
|
עמוד:10
ונחל צפרים בדרום . ליחידה זו אפיון גיאומורפולוגי מובהק , המתבטא בהתאמה מלאה של הטופוגרפיה למבנה הגיאולוגי . כלומר , הקערים הגיאולוגיים מתווים את קווי העמקים , והקמרים מתווים את קווי הרכסים . הנטיות הגיאולוגיות של שכבות הסלע הבונות את ההרים זהות לשיפועים הטופוגרפיים של פני השטח . בהר הנגב הצפוני אפשר לזהות בקלות את מערכת הקמוטים המעצבת את נופו של האזור : שישה קמרים מקבילים , שכיוונם דרום - מערב - צפון - מזרח - הקמר של הר קרן , קמר כתף שבטה והר שחר , קמר צבוע , קמר חלוקים , קמר חתירה וקמר חצרה - וביניהם קערים רחבים וארוכים בכיוון תואם . בכל הקמרים הללו , שרומם הממוצע 500 - 550 מ'( יוצא דופן קמר חתירה , ששיאו , סמוך לראש מעלה אברהם , הוא 704 מ') , בולטת הא - סימטריה בחתך הרוחב . דהיינו , נטייתם הגיאולוגית והטופוגרפית כלפי צפון - מערב היא מתונה ביותר - כדי מעלות ספורות בלבד . ואילו נטייתם לעבר הבקע , לדרום - מזרח , מגיעה לזווית חריפה של עשרות מעלות . בעיקר בולטת הא - סימטריה בעמוד ממול : רכס דימונה מכוסה במעטה שלג מישורי החולות של הנגב
|
|