מבואות

עמוד:9

מבואות גבולות _ וגיאומורפולוגיה גבולות תחום יהודה כולל שתי חטיבות גיאוגרפיות : הרי יהודה ושפלת יהודה . גבולות אלה חופפים לערך את הגבולות הגיאוגרפיים של האזורים ההרריים והגבעיים של יהודה . כן קיימת חפיפה עם החלוקה המנהלית שחילקה ממשלת המנדט הבריטי את ארץ - ישראל למחוזות ולנפות , להוציא את מדבר יהודה ובקעת הירדן ואת מישור החוף הדרומי , המופיעים בכרכים נפרדים . גיאומורפולוגיה הרי יהודה הם אנטיקלינה הנשענת על ציר הקמר הראשי של מרכז ארץ - ישראל . ציר קמר זה משפיע על נופי הרי שומרון ועל נופי הרי יהודה באופן שונה . בהרי יהודה אפשר להבחין בחפיפה בין המבנים הגיאולוגיים והטופוגרפיים . בדרך כלל שיא הקמר מתאפיין באזור במתי גבוה , ואילו שוליו של הקמר הם גם שוליה המזרחיים והמערביים של שדרת ההר . עם זאת , ציר הקמר ביהודה אינו רצוף , וקיימת אי - התאמה בין קמר חברון , הדרומי , לקמר ראמאללה , הצפוני . כיוונם של השניים הוא דרום - מערב - צפון - מזרח , ומפגש שני קמרים אלה מתרחש באזור שבין ה'אגרקוב", הוא " עקב ההר", המתווה צורת משולש ביניים בין צפון - מערב הר חברון להרי ירושלים . התרוממותם של הקמרים יצרה גוש הררי מוארך שכיוונו דרום - מזרח - צפון - מערב . גוש הררי זה , התחום במבנים הנמוכים ממנו במזרח , במערב ובדרום , הוא הרי יהודה ; גבולותיו הם : בדרום - בקעת באר שבע , במערב - השפלה , ובמזרח - מדבר יהודה . הגבול הצפוני של הרי יהודה אינו מוגדר במדויק , שכן קמר ראמאללה שבצפונו חודר לתחום של דרום הרי שומרון . יחידת הנוף הנקראת הרי גפנה היא אזור המעבר המובהק בין במת הרי יהודה למבנה המבותר של שומרון , בהיותם משלבים קווי מבנה ונוף אופייניים הן ליהודה הן לשומרון . אזור מעבר זה משתרע בין ואדי א - דלב לנחל שילה . הגבול המערבי של הרי יהודה צונח במתלול כפיפה חריף כלפי השפלה ומישור החוף , והפרש הגבהים המרבי במערב מגיע לכ - 450 מ' . בעמוד ממול ; עצי שקד בבוסתן עין גיורא שבנחל קטלב

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא