גבולות לשוני – גבולות עולמי

עמוד:338

בארץ , הוא ודאי נקרא בלשונם באסיס טירונום . היום נדמה לנו כאילו חיינו עם המילים האלה כל חיינו , אבל בתחילת המאה לא היתה הסברה אלא היה רק ביאור , ולפני כמה עשרות שנים לא היתה לנו הצמדה , ולא היה פיחות ולא ייסוף , לא מהפך ולא מחדל , ואפילו לא כביש עביר לרכב כבד , ולא מחלק , שלא לדבר על מפלג הנוער ועל פער . כל החידושים האלה נקראים כמעט כמו פרקים בתולדות המדינה – עדות נוספת שלשון מתעדת תהליכים חברתיים . נשארו לנו לפליטה כמה מילים לא כל כך זריזות מן העשורים הראשונים של המאה ה , 20– כגון "הסתדרות" – מה זה הסתדרות ? אנשים מסתדרים יחד ; מסדרים תהלוכה , מסדרים לוויה , להבדיל . או , למשל , " מאורעות , " כאשר הכוונה למרד הערבי של שנות ה . 30– ואם כן , מילים מתחדשות בקצב מהיר , וחידוש המילים הוא אולי הבעיה הקטנה ביותר , כי יש מי שעומד על משמר חידושן הנכון . כמצופה , כאשר נוצרת הצפה גדולה כל כך של מילים חדשות שהצורך יצר אותן , מתגנבות לא מעט מילים שהן בבחינת צורך מדומה , וכלל לא ברור מדוע אנחנו זקוקים למילים מלאכותיות ומאולתרות רק מפני שהן קיימות באנגלית – ולא באנגלית תקינה , אלא באנגלית העילגת של מדעי החברה והביורוקרטיה . אבל כשנוצר ריבוי כזה של מילים חדשות , הפלא אינו שהתגנבו כמה מילים גרועות ולפעמים טיפשיות , אלא שהתגנבו כה מעט מילים כאלה . לא במילים החדשות הבעיה . הבעיה היא במה שנועם חומסקי מכנה "המבנה העמוק" של הלשון , של המשפט הנאמר בלשון , שהוא חלק מהתפתחות אינטלקטואלית כללית . וכאן נשאלת השאלה הקשה באמת : לא מה קרה למילים בודדות בתוך הלשון , אלא האם קרה משהו , טוב או רע , במבנה העמוק של הלשון בעשורים הראשונים שלאחר קום המדינה ? שכן , לשון יכולה לשאת מטען של מילים בלתי מתאימות ; היא קולטת ופולטת הרבה מאוד מילים ; אבל לשון אינה יכולה לשאת פגיעות אנטומיות עמוקות . וכאן המאזן שלילי . קרו כמה דברים רעים מאוד , חלק מהם בתחום הצורני וחלק מהם בשינוי גמור של מושגים ; ואנו ננסה לבחון את הדברים כאן בחינה ראשונה . קודם כול , הלשון מתארכת , שלא בטובתה , ובניגוד גמור לאופייה . דומה שאיש אינו משתמש עוד במילה הקצרה אם הוא יכול להאריך . מעתה אין לנו "אם , " אלא "באם , " או "במידה ו , " ... והדברים מגיעים לאבסורד גמור : "במידה ותגיע מחר לתל–אביב" ( יש בכך מידה ? עד חצי הדרך (? או "במידה ויש לך ילדים , אזי . " ... כך יבוא יום ונקרא את שירו של ביאליק : " במידה ויש את נפשך לדעת את המעיין ; " או את שירו של קיפלינג : "במידה ויש ביכולתך לשמור על קור ואומץ–רוח . " איש לא יאמר היום משפט עברי פשוט כמו "גדול עווני מנשוא . " בימינו יאמר קין : העוון שאני מודה בו הוא יותר מדי גדול מכפי שיהיה ביכולתי לשאת אותו , או , לפי פירוש אחר של המילה "נשוא : " העוון שלי הוא גדול מדי מכדי שיוכל אי–מי לסלוח לי עליו . האם מישהו , ברצינות , רואה בכך שיפור ? או פשוט טיפוש הלשון , שהיתה לשון חכמה ואנו עושים אותה למטופשת ... ? מורי ורבי יעקב רבי מעיר שכבר אין אומרים " עלה" או "רד , " אלא "עלה למעלה" ו"רד למטה , " "התקדם קדימה , " ו"העניין צפוי מראש . " צפוי מכיל בתוכו צפוי מראש , כגון : "הכול צפוי והרשות נתונה . " אלא מאי ? מאריכים . גם זו אינפלציה . רק השבוע קראתי : "העניין הזה הוא משהו שהוא בתחום האוטופיה . " ולא די בכך . אחד הדברים הגרועים ביותר שגרמנו ללשוננו הוא הלשון הנקייה המדומה ; מין ויקטוריאניזם לשוני כזה , כביכול . ככל שהחברה נעשית מתירנית יותר , כך נעשית הלשון ביישנית יותר . כבר אין לנו פילגש , יש לנו רק הידועה בציבור . במודעות של יום שישי כבר אין לנו נשוי המחפש ניאוף ומוכן לשלם אתנן , יש לנו לא פנוי המחפש ידידות אינטימית ומוכן לתת תמיכה כספית . יש לשער שאותו לא פנוי בעת הידידות האינטימית מביט ברגע מסוים בשעונו ונוכח לדעת שיש לו לא חובה , חלילה , לחזור הביתה , אלא אילוצים . זה מה שמרדכי הורוביץ מכנה סקסואל–ביורוקרטיה . סרסור הוא בעצם מילה נקייה למדי ; לפני שלושים שנה היה הסרסור סתם מתווך , ואף לענייני קרקעות . היום באומרנו סרסור אנו מתכוונים לרועה זונות . מה שאנו קוראים מדאם קרויה במקורות קלונית , על כל המשמעות הרגשית של המילה קלון . ויש לכך השלכים ברורים . קלוני אתה חייב לדון בחומרה מפני הקלון ; סרסור , שהוא ניטרלי כזה , אנמי כזה , אפשר לפטור בכמה חודשי מאסר . עם עיקור הלשון אנחנו מעקרים את מידותיה . כך , להבדיל , אין לנו עוד מורים , אלא עובדי הוראה . אין לנו עניים , יש לנו רק שכבות נחשלות , וזה איכשהו פחות מחייב , כי בתורה אנו מצווים על עניי עמנו , אבל אין שום חיוב מדאורייתא ביחס לשכבות הנחשלות של אוכלוסייתנו . אין לנו עשירים , יש לנו רק עשירון עליון ; אין לנו מותרות , יש לנו רק רמת חיים גבוהה ; אין לנו דירות , אלא פתרונות דיור ; ואין לנו בית אלא שיכון . טועה מי שסבור שאין משמעות רגשית ומעשית לשינוי הזה . לא זו בלבד שיש הבדל תהומי בין מושג של בית ובין המושג שיכון , אלא שיש הבדל בין נוער שאינו לומד ואינו עובד ובין נוער בטל . יש הבדל בין מותרות , שפירושם דברים מיותרים לאדם , ובין רמת חיים גבוהה , שהיא עניין מושך . עידון מדומה זה , שהוא למעשה עניין גס מאוד , מעקר את הלשון ומכתיב לנו דיבור רחוק מן הלב , עד שבימינו איש אינו מת , כולם נפטרים , איש אינו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא