התפתחות הלאדינו ומעמדה בתהליך המודרניזציה והחילון

עמוד:311

שחתרו לדמוקרטיזציה במוסדות הקהילה , לרפורמות נרחבות במערכות החינוך , לנטילת חלק בחיים הפוליטיים של הממלכה ולמאבק גלוי בגילויי אנטישמיות . בד בבד התנהל מאבק פנימי בתוך החוגים הציוניים – בין נאמני תוכנית באזל לבין הטריטוריאליסטים . המאבקים האלה , שהסתיימו בסוף העשור בניצחונם של החוגים הציוניים על השלטון הישן בקהילה , נערכו בחלקם הגדול בעיתונות . השופר ועמו ביטאונים ציוניים אחרים השמיעו את קולה של הציונות . מנגד התייצבו לה לוז ואחדות , ביטאונים של הרבנות הראשית והנוטבלים . מגמתם היתה אנטי–ציונית , והם הביעו תמיכה במוסדות האליאנס ובממסד השולט בקהילה . תהליכים דומים לאלה התרחשו בקהילת סאלוניקי שנות דור ויותר אחר כך . ראשיתו של העידן החדש בסאלוניקי עוד ב1908– עם מהפכת התורכים הצעירים , שסאלוניקי היתה אחד ממוקדיה התוססים . המשכו בניתוקה של סאלוניקי מן האימפריה העותמאנית , ( 1912 ) וצירופה ליוון . קיומו של מעמד עובדים רחב בסאלוניקי היהודית , בהם סוורים , דייגים , פועלי טבק , שימש קרקע לצמיחתה של הכרה מעמדית ופריחתן של תנועה סוציאליסטית ותנועה קומוניסטית חזקות . מנגד פרחה גם התנועה הציונית . לחיים החברתיים–הפוליטיים התוססים האלה ולזרמים השונים יש ביטוי רחב בעיתונות הלאדינו של סאלוניקי . בתורכיה הבשלתם של התהליכים האלה אטית יותר ופחות גלויה . תקופת שלטונו של עבד אל–חמיד השני ( 1909-1876 ) היתה רובה תקופה של משטר ריכוזי , אבסולוטי ועריץ המלווה , בין היתר , בצנזורה חמורה על העיתונות , וביחס חשדני ועוין כלפי המיעוטים הלא מוסלמיים . מהפכת התורכים הצעירים ב1908– אמנם החזירה על כנה את חוקת 1876 ואת הפרלמנט , והביאה כעבור שנה להדחתו של הסולטאן העריץ , אך התורכים הצעירים גילו יחס עוין כלפי הציונות במסגרת מדיניותם לדכא כל מגמה לאומית בקרב המיעוטים באימפריה . לייסודה של הרפובליקה התורכית ב1923– היתה השפעה מובהקת על הלאדינו . בתורכית הוחלף הכתב הערבי בכתב לטיני , והמהלך הזה הביא בתוך שנים אחדות לתופעה מקבילה בעיתונות הלאדינו . תחילתו של התהליך ב , 1 . 4 . 1931– בעיתון לה בוז די אוריינטי ( קול המזרח ) בעריכתו של יצחק אלגאזי , שפרסם עמוד או שניים בלאדינו באותיות לטיניות . המטרה המוצהרת היתה להגיע אל קהל קוראים וקוראות שהאות העברית ( אות רש " י , ( שבה נדפסה יתרת העיתון , היתה בפניהם מחסום . נימוק נוסף היה רצון היהודים להשתלב בפעולה החינוכית להפצת השימוש באות הלטינית בתורכיה . הכתיב שנבחר לא היה הכתיב הקסטילי ששימש את הספרדית התקנית , אלא כתיב פונטי המבוסס על זה שנבחר לכתיבת התורכית המודרנית . למרות ניסיונות שונים לקסטיליזציה ביסס הכתיב הזה את מעמדו , והלך ודחק את השימוש באות עברית לכתיבת הלאדינו . עם גל העלייה מתורכיה לישראל , סמוך להקמת המדינה , התחדשה בארץ עיתונות הלאדינו . מאחר שהיא נועדה לשרת בראש ובראשונה את הציבור הזה , אך טבעי הוא שהיא נדפסה באות לטינית ובכתיב החדש . בהעדר סימנים דיאקריטיים ייחודיים לתורכית בבתי הדפוס בארץ , הומרו אלה בצירופי אותיות חליפיים , וכך התגבש הכתיב הלטיני של הלאדינו , המשמש מאז ועד עתה לא רק את העיתונות אלא גם רומנים , סיפורים וספרי קודש למיניהם . השפעות הלאדינו על העברית המודרנית בערי ארץ–ישראל , ירושלים , חברון , טבריה וצפת , התקיימו קהילות של יהודים ספרדיים עוד לפני הגירוש . לאחר הכיבוש התפתחות הלאדינו קשורה בקצב המודרניזציה בתפוצות הספרדים . בבולגריה , שהשתחררה מהשלטון העותמאני כבר ב , 1878- הקדים התהליך . בראשית המאה ה20- הופיעו בה 44 כתבי עת יהודיים , מהם 35 בלאדינו . בתמונה : עמוד השער של הגיליון הראשון לשנה השמינית של "השופר , " ביטאון התנועה הציונית בבולגריה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא