חייה הנמשכים של היידיש

עמוד:306

התפתחות הלאדינו ומעמדה בתהליך המודרניזציה והחילון אבנר פרץ הלשון וכינוייה לאדינו ( ספניולית , היספניולית , ספרדית–יהודית , ג ' ודזמו , ג ' ידייו ) היא הניב הספרדי היהודי המדובר בפי היהודים צאצאיהם של מגורשי ספרד שנפוצו אחרי גירוש ספרד , בשנת , 1492 ברחבי האימפריה העותמאנית . במושגים גיאוגרפיים מודרניים , היא נפוצה בתורכיה , בעיקר בחלקה האירופי , ובמערב אסיה הקטנה , ארץ–ישראל , מצרים , יוון , מדינות יוגוסלביה , בולגריה , רומניה וקהילות מסוימות במרכז אירופה ובדרומה כגון וינה וליבורנו . בשלהי המאה ה19– וראשית המאה ה , 20– בעקבות גלי הגירה , נוצרו קהילות דוברי לאדינו בצרפת , ארצות הברית ומדינות דרום אמריקה . ניב אחר של ספרדית יהודית , המכונה חכיתיה , דובר במערבו של אגן הים התיכון , בעיקר בצפון מרוקו . בעקבות חורבנן של קהילות דוברי הלאדינו בשואת יהודי אירופה וגלי העלייה לישראל , מצוי היום הריכוז הגדול והחשוב ביותר של דוברי הלאדינו במדינת ישראל . לשם לאדינו יוחדה מלכתחילה המשמעות של "לעז ספרדי , " לאמור , לשון שתורגמו אליה מעברית כתבי קודש , מוסר והלכה או שנכתבו בה יצירות במתכונתם . בישראל משמש בדור האחרון השם לאדינו כינויה של השפה בכל ביטוייה , והוא אף אומץ בחקיקה בכנסת " ) חוק הלאדינו , " ר' להלן , ( ובשמה הרשמי של "הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו" שהוקמה בעקבות החקיקה הזאת . ביסודה של הלאדינו עומדת הספרדית הקסטילית של המאה ה , 15– עם מקצת השפעות של ניבים לטיניים אחרים שדוברו בחצי–האי האיברי , כגון קטלנית , ארגונית , גלייגו , פורטוגלית , ועם מקצת השפעות של ערבית , שדוברה עד הגירוש בפי יהודי גרנדה . ראשיתה של הלאדינו ניצנים ראשונים של ספרדית יהודית ניכרים על אדמת ספרד בודדים ( כגון ל' שייניאנו בבוקרשט וא' לנדאו בווינה ) ללא מסגרת מוסדית והקשר של שיח אקדמי מתמיד . עיקר עניינם של החוקרים היה פילולוגי–אטימולוגי , ודרך חקירתם הסתמכה על המתודולוגיות של הפילולוגיה הגרמנית . החל בשנות ה20– של המאה ה20– נעשה מחקר היידיש נושא לפעולתם של מכונים מדעיים . בווילנה הוקם בשנת 1925 מכון מדעי יהודי ( יידישער וויסנשאפטלעכער אינסטיטוט , ייוו"א , שבו עסקו חוקרים מובהקים בחקר לשון יידיש ותולדותיה ( ר' ערך ייוו"א במדור חיים יהודיים מודרניים בתפוצות , ( בברית המועצות , אשר בה , כאמור , הוכרה היידיש כשפה רשמית של שתי רפובליקות , הוקמו מכוני מחקר ממלכתיים בחארקוב ובמינסק וקיימו פעילות מחקרית ענפה בתחומי הבלשנות , חקר הספרות , פולקלוריסטיקה והיסטוריה . הישגיהם של מכונים אלה , שפעלו בהם חוקרים דגולים כמו מאיר וינר , מאקס עריק ואליהו ספיבק , היו טבועים , כמובן , בחותם ובמגבלות של המארקסיזם הסטאליניסטי הרשמי של בריה"מ בשנות ה20– וה . 30– התנהלו בהם מאבקים מרים נגד היידישיזם הבורגניה"שוביניסטי" של המכונים שמעבר לגבול . עם זאת היתה תרומתם , בייחוד בתחום חקר הספרות , מכרעת בחשיבותה . מלחמת העולם המיטה הרס הן על המרכז הווילנאי והן על מרכזי חארקוב ומינסק . חקר היידיש ותרבותה נדד לאמריקה , מזה , ולישראל , מזה . הייוו"א , שקיים כבר לפני המלחמה שלוחה חשובה בארה"ב , קבע את מרכזו בניו יורק ופעל שם בהשראתם של חוקרים שהגיעו מווילנה או הצטרפו למכון באמריקה כגון מאקס ויינרייך , אליהו צ'ריקובר וי' שאצקי . במשך הזמן שולבו בארצות אלו לימודי יידיש במערכות הלימודים והחקירה האקדמיים התקניים , ותחילה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק ( בהנהלתו של הבלשן והלינגוויסט אוריאל ויינרייך , בנו של מאקס ) ובאוניברסיטה העברית בירושלים ( בהנהלתם של חוקרי הספרות דב סדן וחנא שמרוק . ( כיום מציעות עשרות אוניברסיטאות במקומות שונים בעולם תוכניות לימודים בתחומה של היידיש . בניגוד לסברה הרווחת , היידיש לא " מתה " ואף לא נעשתה נושא לחקירה אקדמית גרידא . היא עדיין מדוברת בפי ציבורים רחבים , בעיקר בתחומה של היהדות האשכנזית החרדית בישראל ובארה " ב . גם כשפה המשמשת עילית תרבותית מודרנית וחילונית לא נדם קולה . נוצרת בה ספרות ועיתונות , ודווקא בשנים האחרונות התרבו הניסיונות בישראל ובארה " ב להחיות בה את התיאטרון היהודי . סיפורה של היידיש עדיין לא תם . ערך זה מסתמך בחלקו על מאמר של אוריאל ויינרייך על שפת–יידיש במהדורת 2007 של האנציקלופדיה יודאיקה בהוצאת מקמילן , ארה"ב . תודתנו נתונה ל The Gale Group– על הרשות לעשות שימוש בחומר זה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא