מלשון הקב"ה ללשון הסט"א – על מאבקי האורתודוקסיה עם העברית

עמוד:279

לקביעתו כי העברית , שהיתה שפה המוקדשת לתורה ולדברים שבקדושה , כמעט לא היתה שפת עם . אמנם נאלץ הוא להודות בעל כורחו שבימי הבית הראשון היו מדברים בלשון הקודש " כדמשתמע במלכים ב' סי' י"ח כ"ו , " אלא שלדבריו כך היה המצב "רק" אז , וההסבר לכך "כי אז היו כל עם ה' קדושים . " מאז מתחוללת ירידת הדורות , ויחד עם הצטמצמות הקדושה מצטמצם השימוש בעברית . בימי הבית השני ובזמן התנאים והאמוראים היו , לדבריו , החכמים מדברים בלשון הקודש והמון העם היו מדברים בלשון ארמי בבבל ובלשון סורסי בארץישראל . "אבל אחר הזמן הזה , " הוא מוסיף , "גם בין החכמים לא היה מצוי שידברו לשון הקודש , והנראה מפני שהעולם בכלל ירד במעלתו ומדריגתו , על כן עזבו את הלשון הזה לבלי להשתמש בו בדבורם . " ומשום כך , לדבריו , גדולי הראשונים כתבו ספריהם בלשונות אחרים , כמו הרמב"ם , שכתב ספריו ( לבד מספר היד החזקה ) בלשון ערבי . דמוניזציה של השפה המחודשת שלילת לגיטימיות הקיום ההיסטורי של העברית ( שהרי מאז חורבן הבית הראשון לא היתה שפת העם ) והדה–הומניזציה שלה ( היותה לשון עבדים ) – שני הטיעונים המרכזיים שבמכתבו של האדמו"ר החמישי של חב"ד – הניחו את התשתית האידיאולוגית ואת הרקע הנפשי להחרפת יחסו של יורשו לעברית החדשה . עשרים ושבע שנים לאחר שמכתביו של האב יצאו דחופים אל מעצבי דעת הקהל החסידית , בשעה שהעברית כשפת עם חיה , גמישה ומשוכללת היתה לעובדה מוגמרת , יצא בנו , ר' יוסף יצחק שניאורסון , להתקפה עזה פי כמה , ועיקרה דמוניזציה של השפה המחודשת . הזירה שבחר האדמו"ר להתקפתו – ליל הסדר של פסח תש"ג , ( 1943 ) בשעה שהגיעו באמירת ההגדה לפסוק "השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל , השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין . " הרבי , שערך את הסדר בקרב חסידיו בניו יורק , שבה החל לשקם את חצרו , חש ודאי ברוח החרישית של תשוקה לארץ–ישראל שעברה באותה שעה בין המסובים – והימים ימי חורבנה הגדול של היהדות באירופה והתעצמות היישוב העברי בארץ – ופרץ במסע קטרוג על תושבי הארץ ולשונם . בדבריו סקר האדמו"ר את הוויית הגלות שבה מצויים היהודים בזמן הזה : באירופה ובאמריקה היהודים מצויים בגלות בידי אומות העולם , ואילו בארץ–ישראל הם מצויים בגלות בידי יהודים , ולדעתו קשה יותר להיות בגלות אצל רשעי ישראל מאשר אצל רשעי אומות העולם . הגוי מחזיק את הגוף היהודי בגלות , אך עם הנשמה היהודית אין לו עסק , ואילו הרשע היהודי מכניס את הנשמה היהודית בגלות ומחפש לטמא את הנשמה . האדמו"ר נח לרגע ואחר כך הוסיף , ביידיש כמובן : " חלק מסוים מרשעי ישראל , שהתאספו בארץ–ישראל , מחפשים לטמא את הנשמות היהודיות , לטמא את קדושת הארץ , לטמא את לשון הקודש ... בלשון הקודש , שבה ברא הקב"ה את עולמו ונתן לנו את התורה , הם מדברים דברי חול ואיסור . מעלה אחת בכך שהוסיפו הרבה מילים חדשות עד שאין זה לשון הקודש , והלוואי שהיו מוסיפים עוד יותר מילים , עד שלא יישאר משפתם שום מילים של לשון הקודש , אז לא תהיה לקליפה היניקה מהקדושה . " האדמו"ר מבאבוב , ר' בן–ציון האלברשטאם , בעל קדושת ציון , ומחשובי האדמו"רים במחצית הראשונה של המאה ה , 20– יוצא אף הוא נגד חידושי העברית המתח R ה : והנה מיום שגלו אבותינו ... לא נשאר בידינו מלשון הקודש כי אם מה שכתוב בכ"ד ספרי תנ"ך ומעט הנמצאים בדברי המשנה ... ולכן אי אפשר להשתמש בלשון הקודש כמו שאר לשונות לדבר בו בענייני הצטרכות דבר יום ביומו שהרי רובו נשכח מאיתנו , ועמדו הפושעים הללו ובדו מלבם מילים חדשים אשר לא שערום אבותינו וספחו אותם ללשון הקודש ומשתמשים בו לכל דבר מתועב ומשוקץ לדבר דברי נבלה . " אגב , משאלתו הצינית של ר' יוסף יצחק שניאורסון , " והלוואי שהיו מוסיפים עוד יותר מילים עד שלא יישאר בשפתם שום מילים של לשון הקודש , " הובנה באופן פשטני בידי רבנים מזרם חב"ד בימינו והיא משמשת להם עלה תאנה הלכתי לשימוש המאסיבי שהם עושים בעברית העכשווית , לעתים אף בשפתם–של–החבר'ה , בפרסומים שנועדו לציבור הרחב . הרב יוסף גינזבורג מעומר כותב ב"פינת ההלכה" שלו , המתפרסמת דרך קבע בעלון השבועי של ארגון "צעירי אגודת חב"ד" המופץ בכל בתי הכנסת בארץ , בתשובה לשאלה כלשהי בענייני השימוש בכתב סת"ם בהזמנות לשמחות : ... " נזהרו כל הדורות משימוש בלשון–הקודש לענייני חול ... רק בדורותינו , מכיוון שהעברית החדשה פשטה לגמרי את צורתה המקורית ולבשה צורה שונה , [!] מקלים להשתמש בה . " החריף והבוטה מקרב האדמו"רים החסידיים הוא ללא ספק האדמו"ר מסאטמר , ר' יואל טייטלבוים , בעל ויואל משה – המסה ההלכתית המפורטת , המנומקת והמעמיקה ביותר מצד האורתודוקסיה האשכנזית כנגד התנועה הלאומית החילונית – המתמיד להילחם בעברית . בדבריו הוא חוזר , פחות או יותר , על דברי יריבו הגדול , האדמו"ר החב"די ר' יוסף יצחק שניאורסון , וכותב : " ובעוה"ר [ בעוונותינו הרבים ] הלשון הטמא המדובר בארצה"ק [ בארצנו הקדושה , [ אף שרובו אינו לשון הקודש , כאשר ביררתי כי חלק גדול ממנו הם מלים לועזים וזרות , שאין להם שורש בלה"ק [ לשון הקודש ] וחלק הוא מלים מורכבות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא