השפה העברית: לא מוות ולא תחייה

עמוד:244

השפה העברית : לא מוות ולא תחייה יורם מלצר שאלת מותן של שפות אינה פתורה . עיקר הוויכוח נסב על קביעת "רגע המוות . " בראשית המאה ה21– שפות רבות נמצאות ברגעיהן האחרונים . באותם מקרים שבהם מדובר בשפות שבעל–פה בלבד , ברור שבמות אחרון דוברי השפה מתה איתו גם השפה עצמה . במקרים אלה , שהם רוב מקרי המוות של שפות בעולם , אין למעשה ויכוח . במצב עניינים כזה גם לא תיתכן תחייה לשפה שמתה . רוב השפות המדוברות בעולם אינן זוכות לדוברים שאצלם הן שפה שנייה או שלישית , והדבר נכון במיוחד ביחס לשפות שאינן נכתבות . ואולם בניגוד למותן הוודאי של שפות שאינן נכתבות , כשעוקבים אחרי חייה ומותה ( המשוער ) של שפה שגם נכתבת , מצב הדברים מסובך לאין ערוך . מקובל לחשוב שקיומה של שפה תלוי בקיומם הנמשך של דוברים ילידיים . דובר ילידי של שפה הוא אדם שהשפה המסוימת היא שפת אמו , השפה העיקרית שבה הוא חי מהיוולדו . לכאורה , כשאין עוד דוברים ילידיים של שפה , אפשר לקבוע את מותה . הגישה הזו , שיש בה היגיון בינארי , אינה עומדת במבחן המציאות . למשל , בתחום הרומאני התחבט המחקר הבלשני בשאלה מתי חדלו לדבר לטינית . מסקנת רוב החוקרים היא שמעולם לא חדלו לדבר לטינית . השפה השתנתה במשך מאות שנים , הלכה בדרכים שונות באזורים של האימפריה הרומית , גם לאחר היעלמות האימפריה והיעלמותם של הרומאים עצמם . אלא שהשינויים שחלו בלטינית היו מטבעם הדרגתיים ואטיים מאוד . חלקם התפתח מתוך הלהגים השונים של הלטינית בפרובינציות השונות , אחרים נוצרו בהשפעת שפות מקומיות , ואחרים היו שינויים פנימיים בלטינית עצמה . במצב דברים כזה , הכולל תהליכים רבים התלויים אלה באלה , תהליכים אשר התרחשו במשך מאות שנים על פני שטחים , עמים ונסיבות שונים ביותר , אין החוקר עומד מול מצב בינארי של מות הלטינית או המשך קיומה הברור . מדובר בתהליך שאינו מסתיים לעולם . ובכל זאת חדלו לדבר לטינית , והיא אכן מתה כשפה מדוברת . כמו בטבע , גם בתחום השפה יש מעגל של חיים ומוות , מותו של יצור אחד והולדתו של יצור אחר . בין אם נוקטים דגם אבולוציוני רציף ובין אם כוללים בתהליכי המוות והלידה של שפות מיני " קפיצות " והשפעות נוספות , יש טעם לשים לב לכך שמותה של שפה מקיים יחסי גומלין עם הולדתה של שפה אחרת ( או הולדתן של שפות אחרות . ( עניין מרכזי בסוגיה הזאת הוא עניין תודעתם העצמית של הדוברים . אירופה התקיימה שנים רבות לפני שתושביה הכירו בכך שהם חיים ביבשת ושליבשת קוראים אירופה , יצור מובחן ביחס לאימפריה הרומית או לעולם הנוצרי . כזה הוא המצב בעולם הלשוני הרומאני . אנשים דיברו איטלקית , צרפתית וספרדית זמן רב לפני שהיו מודעים לכך שהם מפיקים שפה שונה מן הלטינית . דומה שקביעת הולדתה של שפה אינה קלה או פשוטה יותר מקביעת מותה . ולעתים שפות נולדות אף ללא מותן של שפות אחרות . דוגמאות רבות מצויות לפנינו . למשל , השפה הקריאולית באוקיינוס השקט , , Tok Pisin או הקריאולית–צרפתית שהיא שפתם של תושבי האיטי . גם שפת אפריקנס , שהתפתחה מן ההולנדית של המתיישבים בדרום אפריקה תוך כדי ספיגת השפעות חשובות מן השפות האפריקאיות שמסביב , היא דוגמה לשפה שנולדה ללא מוות של שפות שהיו במקום לפניה . קורותיה הארוכים של השפה העברית מעמידים אותנו בפני שלבים רבים ושאלות לא מעטות הנוגעות ללידה , מוות ותחייה לאחר מוות כזה או אחר . הקורפוס העברי העתיק הוא בעיקרו המקרא . לצד הטקסט הכתוב לא מצוי בידינו מידע רב על השפה העברית כשפה חיה ומדוברת , מעבר לעצם העובדה שהעברית דוברה בארץ–ישראל . לשון המקרא היתה לשפה הספרותית הסטנדרטית , כפי שהדבר ידוע לנו מימי הבית השני . ואולם באותה תקופה מתגלה כי הלשון המדוברת היתה אותה עברית הידועה בשם " לשון חז " ל . " החוקרים סבורים כי יש בידיהם די הוכחות לקבוע כי לשון חז " ל היתה לשון מדוברת מאות שנים לפני איגרות בר–כוכבא , מה גם שכבר ספרי המקרא המאוחרים מושפעים ממנה . דבר נפוץ הוא בתולדותיה של לשון ששפת הדיבור בתקופה מסוימת נעשית לשפה הספרותית של התקופה הבאה , וכך קרה גם בעברית לפני כ 2 , 500– שנה . נראה כי לשון התנאים היתה מדוברת במאה ה2– לספירה , מתוקף הנסיבות ההיסטוריות . לשון האמוראים היתה שונה בארץ–ישראל ובבבל ואין לדעת באיזו מידה היתה לשון מדוברת . הלשון הזאת היתה פיינר , שמואל , מהפכת הנאורות , תנועת ההשכלה היהודית במאה ה , 18– מרכז זלמן שזר ירושלים , . 2002 רבין , חיים , "מה היתה תחיית הלשון העברית , " ? מתוך ספר שלום סיוון , עמ' . 1980 , 140-125 רוזנטל , רוביק , "אלוהים ותסביך השם , " חדוות הלשון עמ' , 58-56 עם עובד , . 2004 שורצולד , אורה ( רודריג , ( "פרקים בתולדות הלשון העברית , " יחידה : 10-9 "העברית בת זמננו , " האוניברסיטה הפתוחה , . 1994

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא