דילמות יסוד של העברית החדשה – מבוא

עמוד:240

הכנסת ומשכן הנשיא . מילים כגון ועד , כנסת , חרם ועוד נלקחו מלשון חכמים , ונותקו מההקשר של הסמכות הדתית שהיתה גלומה בהן . בתחומי התרבות והחינוך זכו מילים רבות שמשמעותן דתית להרחבה לחיי הכלל בתהליך של חילון . כך המילים "תורה" במשמעות של תחום דעת , "משנה" במשמעות של מורשת אינטלקטואלית , וכן "סוגיה , " "נוסח , " "בעיה" ו"גרסה , " הלקוחות מתחום לימוד התלמוד . כך גם צירופים כמו "הקשה קושיה" ו"תירץ תירוץ . " עולם הרוח הכללי זכה בביטויים מהתחום הדתי כמו "הארה , " "השראה , " "שכינה" " ) גלתה שכינה מחצרו של קיבוץ , " אמר אבא קובנר . ( אפילו המילה " קיבוץ" נלקחה מעולם המונחים של החסידות . "שחרית" ו"מנחה" הפכו אירועים תרבותיים לכול , "מעריב" היה לשם פרטי של עיתון , "מוסף" הגיע אל תחום התקשורת , "הדרן" הגיע מן התפילה אל אולם הקונצרטים . הרחבת המשמעות בדרך החילון טיפוסית לתחום המשפט . מדינת ישראל לא אימצה את המשפט העברי , אבל מילים או שורשים לא מעטים מן התחום הדתי חדרו אליו , למשל " עתירה , " "פסול" המוליך מ"פסולי כהונה" ל"פסולי רישיון , " וכן "מחילה" ו"חנינה . " הדוגמאות הללו , שהן חלק מתופעה רחבה , מעידות שבמקרים רבים נדרשה הרחבת המשמעות בדרך של העברה משדה סמנטי אחד לאחר , ולא בדרך של שינוי משמעות מובהק דווקא . מעצבי השפה ראו בהקשר החדש של חיי הציבור בישראל סביבה מתאימה לשבץ בה מונחים ששימשו בסביבה דתית . לעתים אין כאן הרחקה של העולם הדתי מן החילוני , אלא דווקא קירוב : "שחרית" ו"מנחה , " במשמעותן החילונית , אינן תפילות , אלא התכנסות משותפת בעניינים שבתרבות וברוח . לעתים המעבר חריף יותר , בעיקר כאשר המילה מתייחסת לפעילות דתית מובהקת , כמו הקרבת קורבנות או תפילה , אך גם כאן יש 8 רבה סמנטית בין המשמעות הדתית לכללית . באחת : הרחבת המשמעות היא דרך המלך של חילון אוצר המילים העברי . דוגמה מעניינת למעברי משמעות מקודש לחול היא המילה " סליחה" והפועל "לסלוח , " המשמשים במקרא שימוש בלעדי במשמעות דתית מובהקת : ויתור האל על עונש לאדם החוטא . בלשון חכמים מתרחבת משמעות "סליחה" ליחסים שבין אדם לחברו , ואת מקומה בתחום הדתי תופסת "מחילה , " ולאחר מכן " כפרה , " אם כי "סליחה" ממשיכה להופיע בתפילות במשמעות הדתית . בעברית החדשה משמשת "סליחה , " בעקבות שפות אירופיות , גם מילת נימוס והתנצלות , ואילו "מחילה" התרחבה למשמעות המשפטית של ויתור על עונש , ו"כפרה" – בהטעמה מלעילית – היא מילה עממית המבטאת חיבה וקרבה ( קיצור של "כפרה עליך . ( " על אליעזר בן–יהודה מסופר שהיה משתמש במילה "מחילה" כמות שהיא כמילת התנצלות יומיומית , והיא נשמעת גם בצירוף "במחילה מכבודך . " שאלה לשונית נוספת המפרידה בין חילונים לדתיים בחברה הישראלית היא השימוש בכינויי האלוהות , ושימושה הנפוץ בלשון ימינו . המילה "אלוהים , " הנפוצה במקרא , נשמעת בעיקר בפי החילונים בישראל , ולעתים קרובות כדימוי . "אלוהים " ! ( במקביל ל God !– באנגלית ) היא קריאת הפתעה או התרגשות ( כך גם בצירוף העממי "יש אלוהים , ( " ! וכן כינוי לאדם שהוא משכמו ומעלה . "אלוהי" הוא שם תואר שפירושו "מעל כולם" או "נשגב . " הציבור הדתי , בעקבות תהליך שהחל בלשון חכמים , משתמש , לעומת זאת , בצירופים כמו "הקדוש ברוך הוא , " "ריבונו של עולם , " "בורא עולם , " והנפוץ היום ביותר : " השם , " גם בצירופים "השם ישמור עליך" או "השם יברך . " היחס בין העברית לבין השפות המשפיעות דילמה מרכזית נוספת שעמדה ועומדת עד היום בפני העברית החדשה היא היחס בינה לבין השפות שדוברי העברית התחככו בהן , הכירו אותן ואף דיברו בהן . מול הצורך למלא את דרישותיה של מציאות מודרנית ניסו מחדשי השפה להציע חלופה עברית כמעט לכל מילה לועזית מתחומי המדעים , האמנויות , המשפט , הטכנולוגיה , הרפואה ועוד . בן–יהודה , שביטא קנאות בעניין הזה , כותב כי כמעט בכל מקרה בחר למצוא או לטבוע מילה עברית , אך , למשל , במקרה של מילה יוונית תלמודית כמו "אנדרוגינוס" שמר עליה במילון "כי לא ראיתי לי רשות להשמיט מילה מפורסמה ומקובלה כמוה . " בן–יהודה וחבריו התייחסו , לעומת זאת , ביראת כבוד רבה לערבית הספרותית , ועשו כל מאמץ לגזור ממנה מילים בעברית . הם הלכו בכך בעקבות לשון ימי הביניים , ששאלה ואימצה מילים רבות מהערבית . הערבית הספרותית שמרה , בעיניהם , על היסוד השמי בטוהרתו , ועל כן כל גזירה ואימוץ של מילים ממנה משביחים את העברית . במבוא למילונו הוא כותב כי בחר לקרוא לאיש העוסק בתפירת בגדים חייט , ולא ג 9 זר , מאחר שהוא הולך בעקבות המילה "חיאט" הערבית המתייחסת אל החוט , ולא על פי המונח הגרמני "שניידר" שפירושו "גוזר . " לאוניברסיטה קרא "מכללה" בעקבות המילה הערבית "כולייה . " בתקופה מאוחרת יותר אימצו דוברי העברית בתהליך טבעי מילים רבות מן הערבית הפלסטינית אל הסלנג הישראלי . הניסיון להימנע משימוש במילים לועזיות נכשל בחלקו . גם במילונים המקצועיים שפרסם ועד הלשון , ובעקבותיו האקדמיה ללשון עברית , נכללו מילים לא מעטות השאולות מלועזית ולא נמצאו להן מקבילות עבריות . גם בחיי הציבור

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא