דילמות יסוד של העברית החדשה – מבוא

עמוד:234

דילמות יסוד של העברית החדשה – מבוא רפאל ניר ורוביק רוזנטל מאז סוף המאה ה18– ובמהלך המאה ה19– החלה העברית לצאת מארון הספרים היהודי , מבתי הכנסת ובתי המדרש , וליטול חלק פעיל בעולם התרבות , המעשה והיומיום היהודי . את המלאכה הזאת נטלו עליהם אנשי תנועת ההשכלה , הוגים , סופרים ועיתונאים , שיצרו מסד לחילון העברית והתאמתה לחיים המודרניים . חוקר התקופה שמואל פיינר רואה בהשכלה מהפכה חילונית , ומדגיש כי "המקרא , הלשון העברית והפילוסופיה היהודית עמדו במוקד עיונם של המשכילים . " מפעל ההשכלה , שהתמקד בתחום השפה בכתיבה עברית , היה שלב חשוב לקראת המהפכה המכונה תחיית הלשון , שהפכה , בכמה שלבים , את העברית לשפה מקיפה : שפת דיבור ויומיום , שפת ספרות ותקשורת , שפה פוליטית ומדעית , שאפשר לנהל בה , ברמות שונות ובערוצים רבים , את כל חייה של חברה מודרנית . המהפכה הזאת היא מרכיב של התעוררות התנועה הלאומית היהודית , דהיינו הציונות , ואין לנתק בין תחיית העברית והמשך צמיחתה לבין התנועה הציונית . תחיית הלשון נועדה להיות אחד מרכיבי היסוד של הלאומיות העברית המודרנית , דהיינו של תחיית האומה . אליעזר בן–יהודה , הנחשב לאבי תחיית הלשון , כותב במאמר "מכתב לבן–יהודה , " שהופיע בעיתון השחר בשנת : 1881 "גם שפת עברית לא מתה מאפס כוח : במות האומה מתה ובתחייתה תחיה גם היא . " ! השימוש הנעשה כאן במונח " תחיית הלשון , " בעיקר בנוגע לעשורים האחרונים של המאה ה , 19– דורש סיוג . " תחייה " כאן אין פירושה לידה מחדש של מה שמת , כי העברית לא נעשתה לשפה מתה בשום שלב . היא היתה קיימת כשפת כתיבה בכל תולדותיה , ובתקופות הגלות היא היתה גם שפת דיבור , אם כי בהיקפים מצומצמים . לפעמים אף נעשה בה שימוש לצורכי מסחר בין יהודים תושבי ארצות שדיברו בשפות שונות . תהליך החילון הלשוני החל , כאמור , כבר בימי ההשכלה . ובכל זאת , המהלך של הפיכתה של העברית ללשון מודרנית ומקיפה היה כה דרמתי עד שדימוי התחייה התאים לו , % ודאי בכל הקשור לדיבור העברי , וכפי שאפשר ללמוד מן המובאה שלהלן מבן–יהודה : " הציונות , כרעיון וכתנועה היסטורית , נתונה מאז לידתה במפגש בין ניגודים . זו תנועה מודרנית , הנשענת על רעיונות מודרניים : לאומיות , הגדרה עצמית , שחרור מריבונות זרה . הסביבה היהודית שבה התהוותה הציונות היתה רובה סביבה חילונית , מנהיגיה היו רובם מנהיגים חילוניים , ושפת המונחים שלה היתה חילונית . ואולם הציונות בנויה על מסורת לאומית ועל מורשת תרבותית שנבנתה בראשיתה על יסודות דתיים , ועל רעיון שאינו מובן מאליו : לחזור לארץ שננטשה , שהקשר אליה נשמר במהלך הדורות בעיקר באמצעות הטקסטים הדתיים והתפילות , שבמרכזם – המיתוס של ההבטחה האלוהית , ושבינתיים התיישבו בה עמים אחרים . כך גם בשאלת העברית . לצורך הצלחתה של הציונות כתנועה לאומית מודרנית וחילונית נדרשה תחייה של שפה עתיקה שנוצרה והתהוותה בחברה קדומה דתית , השתמרה בכתבי קודש דתיים , ועברה מדור לדור – עד לפני כמאתיים שנה – בעיקר על ידי רבנים ופרשנים של טקסטים מקודשים . " התפיסה שיש לשוב אל העברית ולראות בה את שפת היהודים לא היתה מקובלת תמיד וגם לא על כל מחוללי הציונות . הרצל הבין שיש צורך בשפת יהודים משותפת במדינה שתוקם , אך תחילה לא סבר שהיא חייבת להיות עברית , וכך כתב במדינת היהודים : "כל אחד יחזיק בשפתו , שהיא המולדת היקרה של מחשבותיו . לאפשרות של הפדרליזם הלשוני משמשת שווייץ מופת חותך . " הרצל הציע עוד כי "השפה השימושית ביותר בתקשורת הכללית תהיה מאליה , ללא כפייה , לשפה הראשית . " ההקשר המודרני של מהפכת העברית הציב לפני מחדשי השפה ומעצביה בעיות יסוד , והן נפתרו בעמל רב . שאלה אחת היתה אם העברית תוכל למלא את הצרכים של החברה המודרנית , לאחר שצמחה והתהוותה בתקופות רחוקות ובמציאות שונה כמעט מכל היבט . לעברית חסרו מילים , ביטויים וגמישות סגנונית ותחבירית למלא מיד את התפקיד שהטילו עליה האידיאולוגים שלה . מקצתם של אלה היו כרוכים בחיי היומיום , ועל בן–יהודה מסופר כי בתקופה הראשונה לנוהג שהשליט בביתו לדבר בעברית התקשה לבקש מאשתו כוס תה כי חסרו לו מילות יסוד של חיי הבית . שכבה לשונית שלמה חסרה בתחומים המודרניים המרכזיים : מדעים , טכנולוגיה , חינוך ועוד . תחיית הלשון פירושה היה תחייה של גוף לשון עתיקה , לא רק בלבוש חדש , אלא בשדה חדש ורחב של משמעות . מילים רבות , ביטויים , מונחים ויצירות שלמות , שהיו חוט השדרה של העברית המקראית והתלמודית ושימשו במידה רבה את חיי הדת ואת מערכת היחסים המורכבת בין העם ואלוהיו , אומצו בידי מחדשי השפה לצורכיהם של יהודים שרובם אינם שומרי מצוות , ובעיקר הם רחוקים מעולם הערכים , המושגים והרגש של הדת היהודית . ככל שהשתרשה העברית החדשה והתרחבה וכבשה קבוצות דוברים חדשות ותחומי חיים נוספים , כך גבר חלקה כמרכיב מרכזי במעשה הציוני ובחיי היהודים בארץ–ישראל . תחיית הלשון צלחה לא רק מפני שתאמה לאתוס הציוני , אלא במידה רבה בזכות היבטים מעשיים . ביישוב הישראלי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא