זרמים מתחדשים ביהדות

עמוד:219

הרקונסטרוקציוניסטית , ואת הקמתם של מרכזים קהילתיים יהודיים על בסיס חילוני בערים הגדולות . החינוך היהודי שניתן בבתי הכנסת הרפורמיים נעשה אינטנסיבי יותר והתמקד בקשת רחבה יותר של נושאים . במקום להתרכז אך ורק באמונות ובאתיקה של היהדות , החלו המורים בבתי הספר הדתיים הרפורמיים לכלול בשיעוריהם נושאים כגון אירועים יהודיים שוטפים , חגים ומידע על התקדמותה של התנועה הציונית . משמעותה של תפיסה מורחבת זו של הזהות היהודית היתה שביטויים חילוניים של היהדות כבר לא נחשבו לדבר שאין לו מקום בבית הכנסת הרפורמי . ביטויים אלה זכו ללגיטימציה ונחשבו יסוד משלים ליהדות הדתית ולא עוד יסוד סותר . המחויבות לצדק חברתי , שהיתה עניין מרכזי בתנועת הרפורמה בארצות הברית החל בסוף המאה ה , 19– זכתה למקום מרכזי עוד יותר במהלך שנות ה30– של המאה ה , 20– שנות המשבר הכלכלי הגדול . רבנים רפורמיים השמיעו ביקורת חריפה על הקפיטליזם וטענו שהזכות לרמת חיים נאותה קודמת לזכות לבעלות על רכוש . ב1962– הקימו הקהילות הרפורמיות באמריקה "מרכז לפעולה דתית" בוושינגטון , כדי לגרום לכך שהמוסר החברתי היהודי ישפיע על החקיקה ברמה הלאומית . בתחום התיאולוגי התפרק בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה אגף שמאלי בתנועה , שהפיץ במהלך שנות ה30– של המאה ה20– תיאולוגיה בעלת אופי רציונליסטי מובהק , ואילו " יהדות הומניסטית" קטנה מבחינה ארגונית , ששללה לחלוטין את רעיון האל , הצליחה לקנות לעצמה אחיזה . בה בשעה נעה התנועה בכללותה בהדרגה לכיוון של תיאולוגיה מסורתית שהדגישה את הברית בין האל לעם היהודי . לקראת סוף המאה ה20– החזירה היהדות הרפורמית טקסים כגון "מי שבירך , " המבטאים אמונה חזקה באל אישי . בהשפעת הדת בארצות הברית בכללותה , החלה התנועה להתמקד בחייו הדתיים של הפרט ובחיפוש אחר משמעות טרנסצנדנטית . נושאים כגון העימות האפשרי בין מדע לדת או היחס בין ערכים דתיים לערכים חילוניים לא נחשבו לעניינים הדורשים תשומת לב דחופה . עניין השוויון בין המינים נושא בעל חשיבות רבה יותר בעיני רבים היה עניין השוויון בין המינים . מראשיתה היתה לתנועת הרפורמה גישה חיובית באשר להגברת מעורבותן של נשים בבית הכנסת . גישה זו התעצמה והלכה ככל שהתנועה הסירה את הדגש מן התפקידים הטקסיים המסורתיים של הנשים במסגרת הבית . וכך נועדה הדרשה הגרמנית להעניק השראה דתית לנשים כמו לגברים וטקס הקונפירמציה נועד להעניק להן סטטוס דתי שווה . בשלב מאוחר יותר אימצה התנועה טקס כלולות הדדי שכלל חילופי טבעות , ובארצות הברית , כבר באמצע המאה ה , 19– החלה התנועה להושיב בבית הכנסת את הנשים יחד עם הגברים . עם זאת , חוץ מאישה אחת שהוסמכה לרבנות בגרמניה ב , 1935– לא זכו נשים לעמדות מנהיגות דתית ביהדות הרפורמית לפחות עד לשלושת העשורים האחרונים של המאה ה . 20– מספרן ברבנות ובחזנות הרפורמית עלה בהדרגה עד כי שוויון מלא מספרי יתקיים ככל הנראה בזמן לא רחוק . בשלהי המאה ה20– פתחה תנועת הרפורמה באמריקה את דלתות ההנהגה הדתית גם בפני הומוסקסואלים ולסביות , ואפשרה להם לשמש ברבנות ובחזנות . עם זאת , הנושא בעל המשמעות הרבה ביותר העומד בפני היהדות הרפורמית האמריקנית בתקופה האחרונה הוא מספרם הגדל של יהודים הנישאים ללא–יהודים . כמחצית מן הרבנים הרפורמיים בארצות הברית מסכימים לשמש בטקס כלולות בנישואי תערובת בתנאים שונים , שלעתים קרובות הם כוללים לימוד יהדות מצד שני בני הזוג והבטחה לגדל את הילדים כיהודים . הם מאמינים שדחיית זוגות כאלה תרחיק אותם כליל מן הקהילה היהודית . המחצית האחרת נצמדת להחלטה שהתקבלה בהתאחדות הרבנים הרפורמיים , המייעצת לרבנים לא לשמש בטקסים מסוג זה ומשוכנעת שמילוי תפקיד בטקסי נישואים כאלה יש בו משום הפרה של היושרה הרבנית ושאין להניח כי להשתתפותו של רב בטקס כזה תהיה השפעה חיובית . הסכמה רחבה יותר קיימת בנוגע לשאלה אחרת , הקשורה לעניין הנישואים : השאלה מי צריך להיחשב יהודי . ביוזמת הרב אלכסנדר שינדלר , ששימש נשיא איגוד הקהילות הרפורמיות הרב סטיבן וייז היה מן הרבנים הרפורמיים שמילאו תפקידים בולטים בתנועה הציונית כבר בימיה הראשונים . בתמונה : סטיבן וייז בחברת אלברט איינשטיין

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא