האורתודוקסיה והציונות

עמוד:210

טומאה . הניסיון לכונן התיישבות 'נורמלית' ומחולנת בארץישראל הוא לא רק רמיסת איסור הזירוז של הקץ המשיחי ( השבועה שהשביע הקב"ה את כנסת ישראל 'שלא יעלו בחומה' במסורת התלמודית והמדרשית , ( אלא היא מגבירה את כוחה של הטומאה . "מלבד העוון החמור של העברה על השבועה , " כתב הרב יואל טייטלבוים , האדמו"ר מסאטמר , "עוד טמאו את בית ישראל בטומאת המינות והכפירה ר"ל [ רחמנא ליצלן . " [ התנועה הציונית הורסת ומקצצת בנטיעות . באופן זה פירשו הפלגים הקיצוניים גם את השואה : ההירתמות לציונות גרמה להשתוללות הרע והטומאה בעולם , ולכך שותפים לא רק הציונים עצמם אלא גם המסייעים בידם באקטיביות ( ציונות דתית ) או בשתיקה ( חרדים . ( הזרמים האנטי–ציוניים הקיצוניים פיתחו אפוא הסבר סימבולי ומיתי מלא להתעוררות הציונית ולהיסטוריה של המאה ה . 20– תגובה סימטרית אך הפוכה ניתן לראות בהגות הציוניתהדתית שהעמידה אף היא מסכת מיתית המשלבת בתוכה את המעשה הציוני . נציג לכיוון הזה הוא הרב יעקב משה חרל " פ , תלמידו ומעריצו של הרב קוק . הרב חרל " פ אף הוא פירש את ההגשמה הציונית כמעוררת כוחות אימתניים של טומאה . אולם כוחות שטניים אלה מתבטאים דווקא באומות העולם , המבקשות למנוע את ההתיישבות היהודית בארץ כחלק מהתוכנית האלוהית הגאולית . כמו הזרם האנטי–ציוני , כך אף הרב חרל " פ תלה בציונות את התעוררות כוחות הטומאה ; אולם הציונים מעוררים כוחות אלה מפני שמעשיהם הם חיוביים , ומגשימים את הגאולה . לפיכך השואה היא ההתעוררות האחרונה של כוחות הטומאה , כשם שלפני שמדורה נכבית לחלוטין מתלקח ניצוץ אש אחרון . גישתו זו של הרב חרל " פ חושפת דמיון מסוים גם לתפיסה הציונית מהבחינה של שלילת הגלות . גם החוג הקבליהמשיחי של הרב קוק , מסיבותיו התיאולוגיות–המשיחיות , וגם " הפועל המזרחי , " תנועת הפועלים הדתית , מתוך גישתה הסוציאליסטית–הדתית , הציגו תפיסה מגובשת של שלילת הגלות . לפי " הפועל המזרחי , " מהותה של הציונות הדתית צריכה להיות שלילת הפסיביות הגלותית ושיבה לחיים של עבודת כפיים ללא ויתור על ערכי הדת . הגישה הזאת נמנתה עם מניעי ה > רבה שבין " הפועל המזרחי " להסתדרות העובדים הכללית בפרט ולתנועה הציונית בכלל . בקרב המחנה הדתי התעוררו תגובות נוספות הראויות לדיון , כגון המהפך בתנועת חב"ד משלילה מוחלטת וחריפה של הציונות בראשית המאה ה20– להתערות באורחות החיים ובתפיסות הפוליטיות והביטחוניות בארץ–ישראל . התגובות האלה , המגלות דפוסים קבועים השבים ונשנים בקרב המחנות השונים , עברו זעזועים ופיתוחים חדשים לאור החיים המחולנים השגרתיים בשנות קיומה של המדינה ולאור ההתפתחויות הפוליטיות של הסכמי השלום . תצוין גישתם של רבים בקרב המחנה הציוני הדתי שהסכמי השלום מציינים את קץ הציונות והם למעשה רגרסיה של הרעיון הציוני . מה שברור הוא שהמחנה הדתי , על פלגיו השונים , מעולם לא נותר אדיש לרעיון הציוני . ואולם התגובות היו מגוונות , ולעתים גם קוטביות . למעשה , התגובה לרעיון הציוני היא פרק חשוב וסוער ביחס שבין הדת למודרנה . לקריאה נוספת : שמואל אלמוג , יהודה ריינהרץ , אניטה שפירא ( עורכים , ( ציונות ודת , ירושלים ובוסטון , תשנ"ד . מנחם פרידמן , החברה החרדית : מקורות , מגמות ותהליכים , ירושלים , . 1991 אביעזר רביצקי , הקץ המגולה ומדינת היהודים , תל–אביב , תשנ"ד . מנחם עמנואל רקמן , היהדות של יחיד , ירושלים , תשמ"ט . אליעזר שביד , תולדות ההגות היהודית במאה ה , 20– תל–אביב , תש"ן . דב שוורץ , אמונה על פרשת דרכים : בין רעיון למעשה בציונות הדתית , תל–אביב , תשנ"ו . , – " - – ארץ הממשות והדמיון : מעמדה של ארץ–ישראל בהגות הציונית הדתית , תל–אביב , תשנ"ז . , – " - – הציונות הדתית בין היגיון למשיחיות , ספריית אופקים , תל–אביב , תשנ"ט . , – " - – אתגר ומשבר בחוג הרב קוק , ספריית אופקים , תל–אביב , תשס"ב . יוסף שלמון , דת וציונות : עימותים ראשונים , ירושלים , תש"ן . Teaneck , 1976 . Religion in the Jewish State , Ratherford , Madison & Abramov , S . Zalman , Perpetual Dilemma : Jewish

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא