אורתודוקסיה ודמוקרטיה

עמוד:202

הם מוצגים כבאים להרוס את יסודות הדת . באשר להנחות היסוד הדמוקרטיות הליברליות כגון אינדיווידואליזם ואוניברסליזם ( הרובד השלישי , ( כאן אין כל מכנה משותף בין החרדיים ובין הדמוקרטיה . הגישה החרדית מדגישה את הערך שבקולקטיב היהודי ומגלה חשדנות מרובה כלפי הלא יהודים , כיוון ש"עשו שונא ליעקב . " הגישה המעמידה במרכז את חשיבות הפרט הבוחר באופן תבוני ואוטונומי מנוגדת לדעה השוררת בעולם החרדי בדבר חובת הציות ל "דעת תורה , " כלומר לדעתם של מנהיגים הלכתיים " ) גדולי התורה ( " אשר הבנתם חסינה מהשפעות סביבתיות סובייקטיביות " ) נגיעות . ( " וכך , השפעה תרבותית מערבית אינה יכולה אפוא להתקבל כתהליך ראוי , זאת בניגוד לטכנולוגיה המערבית , אף החדשנית ביותר , שבה מותר ואף רצוי להשתמש כל עוד אין היא מזיקה לשמירת מצוות ( כגון גלישה חופשית באינטרנט . ( השורה התחתונה היא זו : האידיאולוגים החרדיים בישראל אינם נוטים לראות בתרבות המערבית הדמוקרטית הליברלית ביטוי לעולם ערכי עשיר אלא רק מימוש צרכים נהנתניים . ערכים ראויים מצויים , בעיניהם , רק בעולם המסורת היהודית ההלכתית כפי שזו מפורשת על ידי גדולי הדור החרדיים . עם זאת יש בשנים האחרונות כדי להעיד על שינוי מסוים . מספר החרדיים הנפתחים כלפי החברה הכללית גדל . המגמות הצרכניות המערביות הולכות ומתפשטות בקרב לא מעטים במגזר החרדי . אפשרות השילוב במסגרות כלכליות , פתיחת מסגרות להכשרה חרדית לגברים ולנשים , גידול המשתמשים במחשב ואף באינטרנט , מספרם העולה של המשרתים בנח"ל החרדי , ושל המעורבים בפעילות התנדבותית מסוגים שונים , כניסה למסגרות אקדמיות ( אמנם רק טכנולוגיות , מתוך שלילת לימודי הגות וספרות ) של בני המגזר החרדי – כל אלה מבטאים מגמה של השתלבות בחברה הישראלית הכללית . מגמה זו תגבר אם יתחזקו שתי תופעות המתרחשות בתחילת המאה ה : 21– א . צמצום מדינת הרווחה הישראלית , שממנה נהנים חרדיים רבים שאינם משתתפים כיום במעגל העבודה ; ב . הסבת צה"ל מ"צבא העם" לצבא מקצועי , במיוחד בשירות המילואים , תוך כדי צמצום ניכר של מספר המשרתים בו . צירופן של שתי תופעות אלו יגביר במידה דרסטית את שיעור העוזבים את המסגרות הישיבתיות של גילאי העשרים ואת שילובם במסגרות לימוד ועבודה חיצוניות שיתרמו ליתר היכרות עם העולם החילוני . תהליכים אלה יתרמו לפיתוח יחס חיובי יותר , אף כי לא נקי מביקורת רבה , כלפי התרבות המערבית הדמוקרטית הליברלית . כבר כעת נעזרים רבנים ואנשי מקצוע הנדרשים לידע חוץ תורני , בגישות דמוקרטיות בתחום החינוך , בעיקר בהתמודדות עם בעיות בין בני זוג , בין הורים וילדיהם ובין מורים ותלמידים . חרדיים לא מעטים סופגים באמצעות התרבות הפופולרית מידה לא מבוטלת של פתיחות , וגישה ביקורתית כלפי הנהגתם של הנחשבים לגדולי התורה אינה עוד בגדר חיזיון נדיר . בכל מקרה , שילובו המואץ של אחוז ניכר מהציבור החרדי בחיים הכלליים יביא עמו אתגרים חדשים לקהילה החרדית , אך גם לציבור החילוני שהורגל לראות גטאות חרדיים ולא בא עמם במגע בעל משמעות . האורתודוקסיה המודרנית והציונית לעומת שומרי החומות החרדיים , גילתה האורתודוקסיה המודרנית מתחילת דרכה יחס חיובי בהרבה כלפי התרבות המערבית . הרב שמשון רפאל הירש ( ר' מדור ההגות היהודית המודרנית ) הקים בפרנקפורט שבגרמניה במחצית השנייה של המאה ה19– קהילה אורתודוקסית נפרדת . משפחתו וחלק מתלמידיו היו בין מקימי מפלגת "אגודת ישראל" האנטיציונית , שנעשתה חרדית במונחי ימינו . ואולם הרב הירש עצמו פיתח משנה המייחסת ערך רב להיבטים האוניברסליים הקיימים בעולם היהדות . הוא סבר שיהודי המחויב להלכה צריך בו בזמן להיות בעל אופקים תרבותיים שאינם באים מתוך היהדות . משנתו הידועה בשם "תורה עם דרך ארץ" הציגה אידיאל שהוגדר : "אדם ישראל , " כלומר , יהודי אשר דרך דבקותו בשמירת תורה ומצוות יוכל לממש את הפוטנציאל האנושי האוניברסלי . לעמדות אלו היתה לימים השפעה רבה על הזרם הציוני הדתי היותר מודרני ודמוקרטי : הקיבוץ הדתי , אשר נוצר בגרמניה בשנות ה20– וה30– של המאה ה20– במידה רבה בדיאלוג עם משנת "תורה עם דרך ארץ" ועם האקלים הפוליטי של רפובליקת ויימאר הדמוקרטית . הוגי הקיבוץ הדתי , ובהם משה אונא ואף ישעיהו ליבוביץ' הצעיר , סברו שעל התנועה הציונית הדתית להעמיד מסגרת לקיום קהילתי דמוקרטי שבה כל ההחלטות יתקבלו על ידי כלל החברים . ליבוביץ' ( ר' מדור ההגות היהודית המודרנית ) אף הטיף לכך שקיבוץ שומרי התורה יוכל לחוקק הלכה חדשה באופן דמוקרטי בלי להזדקק להסכמת פוסקי הלכה . אך , בסופו של דבר , עמדה הלכתית דמוקרטית זו לא זכתה ללגיטימיות אף בתוך הקיבוץ הדתי עצמו . דרכו של הקיבוץ הדתי מדגימה עד כמה הפנמת התרבות המודרנית כרוכה בתמיכה בערכים דמוקרטיים . אך יש להבחין בין ערכים דמוקרטיים המעמידים במרכז את הקהילה לבין ערכים ליברליים שבמרכזם הפרט . הקיבוץ הדתי , בדומה לקיבוץ החילוני , אימץ בחום את הראשונים . בכל מקרה , שיעורי החילון הגבוהים בקיבוץ הדתי מורים על הקושי הרב שבו נתקלת הסינתזה היהודית–הדמוקרטית מבית מדרשו . ישעיהו ליבוביץ' עצמו שינה עם הזמן את טעמו ועבר מפיתוח משנה אורתודוקסית דמוקרטית רדיקלית לפיתוח משנה בעלת

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא