בין אורתודוקסיה למודרנה

עמוד:196

כמו הראי"ה קוק והרי"ד סולובייצ'יק ולראות בהם דגמים יציבים ומוצקים בכל הנוגע לשאלת היחס אל המודרנה . לא עוד כדגמים חיוביים של אוריינטציה , אלא כמקורות סמכותיים המספקים פתרונות ערוכים בשאלת המודרנה . ולא היא ! הרב קוק , למשל , חתר תמיד אל הכללי , הטוטלי , המקיף כול , ואילו הפילוסופיה המערבית בת זמננו זועקת דווקא את זעקתו של היחיד . הרב קוק האמין בקדמה היסטורית , ואילו בספרות המערבית שלאחר מלחמת העולם השנייה יש מחאה נגד הדטרמיניזם האופטימי ששלט בימיה . הרב סולובייצ'יק ראה לפניו אדם חילוני גאה וכובש , מאמין בשלטון התבונה , ואילו ההוויה בת זמננו מבטאת גם תגובת נגד וחרדה . תורה שלמה , אישיות שלמה כאשר חילוקי הדעות בין היהודי המסורתני ובין עמיתו המודרניסט מגיעים לידי ניסוח אידיאולוגי רהוט , הם סובבים לעתים קרובות סביב שאלת השלמות : מהי תורה שלמה ? מהי אישיות שלמה ? האידיאולוג החרדי יטען : האורתודוקסיה המודרנית מיוסדת כולה על תפיסות דו–ערכיות – " תורה עם דרך ארץ , " " תורה ודעת , " " תורה ועבודה , " " תורה ומדע , " " ציונות דתית , " " דתי לאומי , " " יהודית ודמוקרטית . " אך כל התפיסות האלה , מעצם טיבן המרכיב והסינתטי , פוגעות בשלמותה של התורה ומערערות על הטוטליות שלה . תורה שלמה היא תורה שאינה זקוקה להשלמה . הסינתזות הללו יוצרות אישיות דתית מפולגת ומפוצלת , הנקרעת כולה בין מקורות שונים , בין ערכים שונים וסמכויות מנוגדות . לעומת זאת , שומר המצוות המודרניסטי תופס תפיסה אחרת את המושג שלמות ומבטא בו שוב את עמדתו החיובית העקרונית כלפי המרחב הריאלי והזמן ההיסטורי . מנקודת ראותו , תורה שלמה איננה זו אשר מכילה בקרבה , מלכתחילה , את הכול , אלא זו אשר נוגעת בכול וחלה על המכלול . אין היא קיימת בתורת נורמה מופשטת , החיה רק בחיק הנצח , אלא כתביעה דינמית , המתממשת במציאות בגילוי חוזר של כוחה ושל חיוניותה , דווקא נוכח התמורה , דווקא בתוך הזמן ההיסטורי . אם העולם מתפשט ומתרחב , אם האדם בונה והורס , ורק התורה מתכנסת בעצמה ודי לה בעצמה , אין היא משתמרת , אלא נסוגה ומצטמצמת . התורה אינה נתפסת כאן בתור אידיאה טהורה , שכל יחס אורגני פוגע מיניה וביה בלכידותה הפנימית . אדרבה , התורה מעצם טיבה שרויה תדיר ביחסים של הכלה והעשרה . רבים מן ההוגים הדתיים המודרניים גורסים , כי אם יש אמת וטוב ויפה שלא יבואו במגע עם התורה ועם אמיתה , תידחק התורה בכך ממקומה ומבכורתה . הוא הדין בנוגע לאישיות הדתית : במציאות הנוכחית , כאשר ההוויה החדשה אופפת את האדם בכל ממדי חייו , הבחירה באופציה של הסתגרות נפשית ורוחנית תאלץ אותו להקדיש את רוב כוחו לאיטום כל הפתחים : היא תדרוש ממנו לדעת פחות ופחות על האדם ועל הטבע , על המדע ועל האמנות , לשתק אפיקי יצירה רבים . רק כך יובטח חינוכו ושימורו של אדם חד–ממדי , שאין החוץ והחדש מאיימים עליו . אף כאן השימור מחייב צמצום וקיטוע , לא שלמות והשתלמות . האורתודוקס המודרני מצפה אפוא כי ההלכה והאגדה יגדילו תדיר את היקפן , ירחיבו את תחומי חלותן ואת הרלוונטיות שלהן , ויגלו בקרבן פרספקטיבות חדשות : בעקבות הרחבתו של הידע האנושי , עם ריבוי ממדי החיים , ולנוכח העוצמה הנוטעת או העוקרת שניתנה בידי האדם המודרני או הפוסטמודרני . שיקול דעת זה תופס מקום מיוחד בהגות הציוניתהדתית בזמן הזה . דובריה מרבים להדגיש את האתגרים החדשים שהועמדו לפני התורה , ההלכה והמחשבה עם שיבתו של העם היהודי אל ארצו ואל ריבונותו המדינית . מעתה התורה נקראת להרחיב את תחומי חלותה ואת היקף המפגש הממשי שלה עם המציאות . היא אמורה לשוב אל רשות הרבים ואל ההיסטוריה , לחזור ולהיות רלוונטית לחברה יהודית כוללת , בעלת כלכלה ומשפט , מדיניות וחקלאות , סעד ורפואה וטכנולוגיה – בעת מלחמה ובעת שלום . גם כאן אפוא מציאות היסטורית וחברתית חדשה , שלא קמה מתחילה מכוחה של תורה , מזמנת השתלמות דתית ודינמיות דתית . הוא הדין בנוגע לאישיות הדתית ושלמותה . אף היא , על פי האורתודוקס המודרני , מקבלת ממדי עומק חדשים באמצעות הפגישה עם המורשת התרבותית במלוא היקפה ועם הממדים הרחבים של ההתנסות האנושית . בזמן הזה ההתכנסות פנימה והנסיגה החברתית הן שאינן יכולות לשמש דרך לרבים ; הן שמוותרות למעשה , בשם האידיאה של השלמות , על הכלל הריאלי . יחסם של רבנים בני זמננו אל המודרנה לשאלה השנייה : מדוע נוטים רוב הרבנים בני זמננו לכיוון אנטימודרניסטי , והאם הדבר מכריע בנוגע להערכתנו את האורתודוקסיה המודרנית ? שומר המצוות המודרני ניצב בפני הדילמה הזאת : כיצד קורה שרבים מן האישים שפסיקתם מקובלת עליו אינם בעלי " אישיות שלמה " ו " תורה שלמה " לפי הכרתו האידיאולוגית ? הרי , לפי השקפתו , שלמות ואינטגרליות מחייבות התמודדות עם הזמן והמרחב , דהיינו , הן מחייבות את העמדה המודרנית הבסיסית החסרה לרוב בעלי ההלכה האלה . שומר מצוות זה מבקש לחיות מול כפל עולמות ובתוך עושר מקורות , כאשר עולם אחד מיוצג בבהירות על ידי המציאות החיצונית הדינמית , ואילו העולם האחר מיוצג בבהירות דומה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא