בין אורתודוקסיה למודרנה

עמוד:192

במובן המקורי של המונח , המודרני אינו אלא העכשווי . הוא מציין את הזמן הנוכחי , את ההווה באשר הוא הווה , לא באשר יש לו אופי מסוים ותכונה מסוימת . המודרנה מציינת את ההתרחשות הנוכחת לפנינו כאן ועתה , ללא כל התייחסות לטיבה ולמהותה של ההתרחשות הזאת . במובן הראשוני הזה המודרניות מציינת אפוא זמן , ולא תוכן , היא מושג כרונולוגי ולא מושג סובסטנציאלי . ואולם מושג המודרניות רכש לו במרוצת הזמן גם הוראה נוספת , שנעשתה מכרעת . המודרני מייצג עתה את תכונתו של עידן מוגדר ומציין דרך התייחסות מסוימת למציאות : את תכונת השינוי והחידוש , את הדינמיות החברתית ואת התמורות התרבותיות המייחדות את הדורות האחרונים מכל קודמיהם . יתרה מזו , האדם המודרני תופס את עצם מעשה החידוש באשר הוא חידוש כתכלית רצויה ויעד עצמאי , כגורם משכלל שנותן בידיו אופציות יצירתיות שלא היו בידי אבותיו . הוא עושה אפוא את השינוי והתמורה לעיקרון מנחה של תרבותו . לבסוף , המודרנה מתקשרת בתודעתנו גם עם תכנים מוגדרים , עם אמונות ומגמות וערכים שצמחו או נתפשטו בתוך העולם החדש , כגון : אוטונומיה של היחיד , שלטון על הטבע , חשיבה ביקורתית , תודעה היסטורית , יצירתיות , ספונטניות , אותנטיות וכיוצא באלה . בדומה לכך , המודרנה גם מזוהה בפינו עם תנועות אידיאולוגיות וחברתיות , עם זרמים אמנותיים וספרותיים ועם ההתפתחויות החדשות בתחום הטכנולוגיה והתעשייה . כמובן , כל התכנים והזרמים הללו אינם קבועים במסמרות . תכונת השינוי והחידוש איננה פוסחת גם על המודרנה עצמה , וגם היא עצמה משנה את פניה מדור לדור . לאמיתו של דבר , המודרנה מופיעה לפנינו בעיקר בתור אוריינטציה , דרך התייחסות למציאות , ולא בתור מערכת יציבה של השקפות מוגדרות ומוסדות נתונים . כיצד תשתקף האוריינטציה הזאת בהכרתו של אדם יהודי ? כאן עלינו להתחשב בעובדה מכרעת : מנקודת מבטה של המורשת היהודית הפרטיקולרית , המפגש עם המודרנה הוא ביסודו מפגש עם ה"חוץ" ועם ה"אחר . " קרקע גידולה ופריחתה של המודרנה היתה מחוץ לגבול ישראל . משום כך שאלה זו של דרכי ההתייחסות למודרנה היא בעיקרה שאלה של תגובה והפנמה , לא של יוזמה . היא קשורה במישרין בבעיה קלאסית בתרבות ישראל : כיצד יתייחס היהודי להוויה האנושית החיצונית – לעולם ה"נוכרי" הניצב מולו , או לעולם ה"אוניברסלי" האופף אותו . על רקע ההבחנה המשולשת המוצעת כאן ( המודרנה בתורת זמן הווה , בתורת תכונת החידוש או בתורת תכנים מוגדרים ) נשאלות גם שלוש שאלות בנוגע לעמידתו של היהודי ההלכתי בן זמננו : ראשית , מהו יחסו של יהודי זה אל ה"חוץ" הנוכח לפניו בדורו שלו ? כיצד הוא פונה אליו מעצם היותו חיצוני ואחר , ולא דווקא מצד התכונה המיוחדת של החדשנות הדינמית ? במובן הראשוני הזה אנו רשאים לדבר גם על יסודות מודרניים המשתקפים במחשבתם של אישים כמו הרמב"ם והרלב"ג ( ר' לוי בן גרשום ;( כלומר , על הגישה החיובית העקרונית של החכמים האלה אל העולם המדעי והפילוסופי הכללי שנפרש לפניהם בדורותיהם . שנית , כיצד מתייחס יהודי זה אל העיקרון המודרני הספציפי של השינוי והחידוש , אל הזרימה והתמורה הרוחשות סביבו ? כאן לא נוכל עוד להזדקק לדגמים כמו אלה של הרמב"ם והרלב"ג , אך נוכל לדבר בהרחבה על היסודות המודרניים המתגלים במחשבתם של אישים כמו הרב אברהם יצחק הכהן ( הראי"ה ) קוק והרב יוסף דב ( הרי"ד ) סולובייצ'יק . שלישית , אילו תכנים מודרניים מתגלים באישיותו ובמחשבתו של יהודי זה ? כיצד הוא מתעלם מההופעות האקטואליות של ה"חוץ" וה"חדש" בדורו שלו , מתמודד עמן או פוגש אותן ? והנה , אופייה הדינמי של המודרנה גורם שבמישור הזה של התכנים הספציפיים גם הדגמים של הראי"ה קוק ושל הרי"ד סולובייצ'יק לא יספקו עוד לתלמידיהם דרכים סלולות ומדודות . אדרבה , כל היצמדות יתרה לדגמים שלהם ולמשנותיהם תהיה בעוכריה של האורתודוקסיה המודרנית . סוגיה ראשונה : המפגש עם החוץ לפילוסופיה היהודית , מראשיתה , אופייני המפגש או העימות המתנהל בתודעתו של ההוגה בין המקורות היהודיים הלא פילוסופיים ( מקרא , הלכה , מדרש ) לבין המקורות הפילוסופיים הלא יהודיים ( אריסטו , ה"כלאם , " קאנט , ( כלומר , בעיית המפגש או העימות בין האקזיסטנציה של היהודי כיהודי ובין השכלתו החיצונית ותודעתו האוניברסלית . כל עוד היה איש ישראל נתון כולו בתחומו התרבותי הפנימי , הפרטיקולרי , כל עוד סגר את עצמו בגבולותיה של המסורת הדתית הרבנית , לא נדרש לבנות לו מבנה פילוסופי שיטתי . רק משעה שנחשף במישרין לעולמה של המחשבה הכללית , הוא נדרש ליצור לו שיטה תיאולוגית ולגבש שפה פילוסופית . במובן הזה אפשר יהיה לטעון כי הפולמוסים הרבים שנתגלעו בקרב קהילות ישראל בשאלת מעמדה של הפילוסופיה היהודית הם דגמים קדומים של הוויכוח על המודרנה . גם הם משקפים בבסיסם את שאלת הפתיחות כלפי החוץ , בעיקר כאשר הפולמוס נסב גם על מעמדה של החוכמה היוונית מעצם היותה יוונית , לא רק מצד תכניה , אמונותיה וכפירותיה . הווה אומר , האורתודוקס המודרני , להבדיל מעמיתו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא