בין אורתודוקסיה למודרנה

עמוד:191

המודרניים . האשמות דומות הועלו בחוגי החרדים כלפי הסוציאליסטים היהודיים באירופה וכלפי הקיבוצים בארץישראל . משמע , לדידם קיים דמיון מובהק בין הטענות כלפי כופרים מבפנים – השבתאים – וכלפי היוצאים מחוץ למחנה . בשני המקרים המרת הדת מוצגת כתוצאה הסופית של הכפירה . אין כל ספק שהפחדים מפני שבתאות ומפני המודרנה התערבו זה בזה , וכך גם הטענות בפולמוס החרדי כלפיהם . בניגוד לציור שהחרדים מבקשים לצייר בו את עצמם , כאילו הם מייצגים את המסורת הנצחית והלא משתנה של עם ישראל ומגינים על החומות כנגד פורצי הגדר המודרניים , החרדיות היהודית ניצבה בפתח העידן המודרני בעמדה של חולשה , חוסר ודאות ופחדים מפני תופעות לא מובנות מבפנים ומבחוץ . היא היתה נתונה בפילוג פנימי עמוק , והמבנים החברתיים והרעיוניים שביקשה לבסס היו חדשים ולא מגובשים . המונוליטיות–לכאורה שביקשה ומבקשת החרדיות להציג היתה פגומה ופרומה מחמת העובדה שאלפים רבים מבניה התאסלמו בשלהי המאה ה17– בעקבות שבתי צבי והתנצרו במאה ה18– בעקבות יעקב פרנק . הקרע סביב הפולמוס על שבתאותו של ר ' יונתן אייבשיץ הטיל כתם של חשד על גדולי הרבנים . הפילוג החריף , שכלל איסור חיתון בין המתנגדים לחסידים , לא אפשר להציג עמדה מאוחדת כלפי הזרמים המודרניים , והתנועה החסידית היתה מפולגת וקרועה במאבק בין עדות החסידים השונות , מאבק שכלל לעתים חרמות ונידויים , כגון זה של ר ' נחמן מברסלב , נכדו של הבעש " ט עצמו . אימת הטראומה השבתאית מבצבצת מבין השיטין של האיבה החרדית לסוציאליזם היהודי ולציונות , הנתפסות לעתים כהד לרעיונות משיחיים שבתאיים , משמע , האיבה ניזונה מניסיון פנימי ולא רק מאתגר חיצוני . מן המאפיינים המובהקים של התגובה החרדית למודרניות היתה ועודנה ההסתגרות בתחום החינוך . כמעט כל קבוצה חרדית רואה בהקמת רשת חינוך אוטונומית את הביטוי העיקרי לעולמה ואת הטעם לפעילותה . מחב"ד עד ש"ס , כל זרם חרדי מקדיש את כל אונו לביסוסה של רשת החינוך הנפרדת . יש בכך משום ביטוי לאמונה בכוחו של החינוך לעצב את הדורות הבאים ברוחה של הקבוצה , אך יש בכך באותה מידה ביטוי לספקות המפלגים את המחנה החרדי עצמו , ולאי יכולת לסמוך על קבוצה חרדית אחרת בתחום חינוך הדור הצעיר . יש לייחס זאת , לפחות במידה מסוימת , לשרידיה של הטראומה שהותירה השבתאות אחריה , ובעקבותיה – לפילוג החריף בין חסידים למתנגדים : אין קבוצה חרדית אחת מוכנה לתת אמון במערכת חינוכית של קבוצה אחרת , תהא זו מסורה בשלמות לתורה ולמצוות ככל שתהיה . החשדנות הפנימית מנעה ומונעת התלכדות חרדית כלפי כל גורם שהוא , מבפנים ומבחוץ . יש להוסיף לכך את מידת ההתנשאות הרבה שחשו מנהיגיה של היהדות החרדית האשכנזית כלפי יהדות ארצות המזרח ומנהיגותה . קרע זה הגיע לשיאו בארץ–ישראל , שהיתה מקום המפגש היחיד כמעט בין החרדים האשכנזיים והספרדיםהמזרחיים . עד היום קשה למצוא דוגמאות של נישואים בין חרדים אשכנזיים למזרחיים ( בניגוד קיצוני לחברה החילונית , שבה נישואים כאלה שכיחים , ( ואף מתנהל מאבק עקבי ועיקש נגד חינוך משותף לילדים אשכנזיים ומזרחיים . ניסיונו של הרב שך לקבל לישיבתו תלמידי חכמים ספרדיים ולהכשירם למנהיגות הסתיים בהתגבשותה של ש"ס כתנועה נפרדת , והאיבה בין שני הפלגים הללו חריפה ונוקבת . מאבקו של הרב עובדיה יוסף "להחזיר עטרה ליושנה" איננו מאבק נגד החילונים אלא מאמץ לבסס את סמכותה של הפסיקה המזרחית–הספרדית לעומת ראשי הישיבות וה"צדיקים" האשכנזיים . ברוב חברותיהם של החסידים אין למצוא כל נציג של היהדות המזרחית ( להוציא את חסידויות חב"ד וברסלב , שבתוקף תביעותיהן המשיחיות פתחו את עצמן לכלל . ( משמע , לעומת הזרמים השונים , הנבדלים זה מזה , של היהדות הלא חרדית , ניצבה , מאז המשבר השבתאי , יהדות מסורתית מפוצלת ומסוכסכת , קרועה ומפולגת מבפנים , ורדופת פחדים הן מפני הדמונים השוכנים בתוכה והן מפני הסופה המודרנית מבחוץ . בין אורתודוקסיה למודרנה אביעזר רביצקי בדיונים המתקיימים בעולם היהודי , בארץ ובתפוצות , עומדות על הפרק מזה זמן שתי שאלות מהותיות על היחס שבין האורתודוקסיה למודרנה : א . כיצד נבחין בין יסודות מודרניים ובין יסודות מסורתניים ( או "חרדיים ( " באישיותו של יהודי הלכתי בן זמננו ? ב . מדוע זה נוטים רוב גדולי התורה בכיוון אנטי–מודרניסטי ? מה משקלה של תופעה זו בקהילה הדתית ? ההתמודדות עם שאלות אלה מחייבת להקדים בירור מושגי . על המודרנה מהי מודרנה ? האם היא מציינת תקופת זמן ? אוריינטציה ? תוכן ? נראה שעלינו להבחין בין שלושה מובנים שונים של המונח הזה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא