תגובות ההלכה לתהליכי המודרניזציה והחילון

עמוד:182

זאת מזכירה במידה מסוימת את העמדה של פאולוס , מייסד הדת הנוצרית , שלפיה התורה ומצוותיה הן למכשול לאדם , ולפיכך עדיף להמליץ לנוכרים לא להתגייר . הרב אלעזר שפירא , האדמו"ר ממונקץ , ' טען במנחת אלעזר , שאם הרבנים ינקטו מדיניות המאפשרת גיור במצבים כאלה , הם יתרמו בכך להתעצמות נישואי התערובת : "על ידי זה [ התרת גיור הצד הנוכרי ] אנו מחזקין חלילה את מעשי נישואי התערובות האלו , אשר חדשים מקרוב באו . ונעשו להם תקנה אחר כך , על פי דת ישראל גם כן " !? הווה אומר : גם אם הגיור יהיה לטובת הנוכרים המתגיירים ובני הזוג היהודיים , הרי הוא לרעת הכלל היהודי . חכמי הקהילה של יוצאי חלב ( סוריה ) בבואנוס איירס שוכנעו בהגיון העמדה הזאת , וכדי למנוע נישואי תערובת חוקקו בשנת 1927 תקנה קהילתית האוסרת כליל גיור בימינו . בשנת 1935 אומצה התקנה גם בידי חכמי עדת החלבים בברוקלין , והיא נהפכה עם הזמן לנורמטיבית בכל קהילות היהודים יוצאיסוריה בעולם . ואולם רבים מאוד מחכמי ההלכה לא הסכימו לעמדות הללו , וקבעו שהפתרון הנכון הוא לאפשר ואף לעודד גיור של בן / בת הזוג הנוכרי / יה הנשוי ליהודי / יה . הם מנו שיקולים רבים ומגוונים : ראשית , על ידי הגיור יוטב מעמדו הדתי–ההלכתי של הצד היהודי , שכל עוד חי עם נוכרי / ת עבר בהתמדה עברה חמורה , ואילו עתה יחיה עם בן / בת זוג יהודי / יה כשר / ה , כדברי הרב דוד צבי הופמן , בשו"ת מלמד להועיל : "להציל את הישראל מאיסור חמור , בוודאי טוב שיגיירו האישה הנוכרית . " על פי ההלכה , כהן מנוע מלשאת גיורת ; כדי לקדם את טובתו של כהן שנשא נוכרייה בנישואים אזרחיים , פסק הרב הופמן שהרע במיעוטו הוא שהנוכרייה תתגייר ותחיה כיהודייה עם בן זוגה הכהן – בלא חופה וקידושין ! הרב אליהו חזן ( איזמיר , ירושלים , לוב ואלכסנדריה ) פסק בשו"ת תעלומות לב בנוגע למשפחה שבה האב היהודי חי עם נוכרייה ונולדו להם ילדים , שראוי לגייר את הילדים כדי שיגדלו כיהודים , ואחר כך לגייר את אמם למען טובת הילדים : "יש ... להתיר לגיירה מפני תקנת הבנים שכבר ילדה , הכרוכים אחריה , וגם הבנים אשר תלד , שיהיה הורתם ולידתם בקדושה [ כלומר , שייוולדו כיהודים . " [ הרב חזן ( ורבים אחרים כמותו ) שללו אפוא את הרעיון שמוטב לילדים להישאר נוכרים מאשר להתגייר . הרב משה בן–שמעון הכהן , מגדולי חכמי הקהילה היהודית באי ג'רבה , עלה לישראל בשנת , 1958 ופסק בשנות ה60– של המאה ה , 20– בשו"ת והשיב משה , שמותר לגייר בני זוג בנישואי תערובת , גם אם אחר כך יחיו כישראלים חילוניים ; שהרי אורח החיים הישראלי–החילוני כולל אלמנטים יהודיים ניכרים , ומי שמצטרף לציבור החילוני מתנהג אפוא באופנים המבטאים את שייכותו היהודית . ובתשובה שנשלחה בשנת 1951 לקהילת תטואן שבמרוקו הספרדית קבע הרב הראשי של מדינת ישראל , בן–ציון עוזיאל , בשו"ת משפטי עזיאל בשאלות הזמן , כי גם אם לאחר הגיור ינהלו האם והילדים אורח חיים חילוני לגמרי , יש לגיירם : "מותר ומצווה לקבל גרים וגיורות אף על פי שידוע לנו שלא יקיימו כל המצוות . " הוא מבקר בחריפות את הרבנים הנמנעים מלגייר , ומאשים אותם בבגידה בתפקידם כרועים הרוחניים של עם ישראל . מגדר : הלכה ונשים בעידן המודרני בחברה הקדם–מודרנית – גם היהודית , גם הנוצרית וגם המוסלמית – היה מעמדה של האישה , ביחס למעמד הגבר , משני ושולי כמעט מכל הבחינות . עם זאת , ניתן לטעון שנחיתותה של האישה היהודייה ביחס לגברים היהודיים היתה פחותה מנחיתותן של בנות מינה הנוכריות , באותו מקום , ביחס לגברים שבחברה הנוכרית . מכל מקום , בתקופה המודרנית התרחשו התפתחויות ניכרות במעמד האישה בחברות המערביות / האירופיות , בפרט בתחומי ההשכלה , התעסוקה , שוויון הזכויות בפני החוק וכן ( לעתים ) גם השוויון החברתי והמעמדי . ראוי אפוא לבחון כיצד התייחסו חכמי ההלכה להתפתחויות האלה . ההלכה הקלאסית לא הכירה בשוויון הנשים בתחום הריטואלי והמשפטי : אישה אינה מובאת בחשבון למניין , אינה כשירה לעדות , ועוד . יתר על כן , עקב האופי השמרני של החברה היהודית–הדתית , גם נורמות התנהגות שמקורן בשגרת העבר זכו אצל רבים מחכמי ההלכה לגיבוי מעין–דתי , תחת המטרייה של היגדים כלליים כגון "כל כבודה בת מלך פנימה . " למרות האוריינטציה השמרנית הבסיסית הזאת , האופיינית בימינו לחברה החרדית בפרט , מגלה הפרספקטיבה ההיסטורית תמורות בעלות משמעות גם בנורמות הדתיות החלות על נשים במגזר הזה . כך , על פי ההלכה הקלאסית , הוחל על בנות ונשים איסור כולל של השכלה יהודית , ובקהילות יהודיות קדםמודרניות הנורמה היתה שרק ילדים הלכו ל'חדר' או ל'כתאב , ' ולא ילדות . נורמה זאת זכתה לגיבוי תורני , והפסוק "ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם" ( דברים יא , יט ) פורש בתלמוד הבבלי : "לבניכם ולא לבנותיכם . " במלחמת העולם הראשונה הגיעה צעירה יהודייה ממשפחה חסידית בקראקוב , ושמה שרה שנירר , לווינה , ובחוגים אורתודוקסיים שם פגשה בתפיסת העולם של הרב שמשון רפאל הירש , שדגל בהקניית ידע יהודידתי לבנות . עם שובה לפולין , בשנת , 1917 יסדה בית ספר אורתודוקסי לבנות , 'בית יעקב . ' בתחילה היתה לכך התנגדות עזה בחוגים דתיים–שמרניים ; כיום נחשבים בתי ספר לבנות מעין אלה , שבהם לומדים כמעט את כל מקצועות התורה מלבד

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא