האורתודוקסיה נוכח תהליכי המודרניזציה והחילון

עמוד:172

מחויבים באותה מידה לזהותה הדתית–יהודית של הקהילה . מצד שני , הם היו מודעים למציאות הכלכלית שעל בסיסה יכלו חברי הקהילה להמשיך ולקיימה . מכאן נתחייב מאמץ , הן של הרב והן של הפרנסים , להתאים את ההגבלות שמציבה ההלכה על הפעילות הכלכלית – למציאות . מצב זה שוב לא היה יכול להתקיים כאשר הקהילה אינה בהכרח מסגרת הכוללת בתוכה את כל היהודים החיים במקום , אלא רק את אלה שבוחרים במודע להיות שומרי תורה ומצוות . מערך היחסים שבין הרב לבין המנהיגות הלא–רבנית ( הבעל–ביתית ) השתנה מעיקרו . באופן פרדוקסלי , הרי שככל שנחלש מעמדו של הרב הדתי–מסורתי אצל אותם יהודים שבחרו שלא להיות מחויבים להלכה ולמסורת – התחזק בדרך כלל מעמדו של הרב ( או של המנהיגות הדתית–מסורתית האחרת , כגון האדמו"ר החסידי ) בקהילה הוולונטארית . יתרה מזו , ככל שאופייה הוולונטארי של הקהילה האורתודוקסית נעשה בולט יותר , בייחוד בערים הגדולות ובארצות ההגירה היהודית החדשות , כן הלך והתחזק מעמדו של הרב , עד שלעתים קרובות נקבע זהותה הדתית של הקהילה על בסיס זהותו של הרב . בנוסף , השינויים הגדולים בתקשורת , אמצעי התחבורה המודרניים ( החל ברכבת וכלה במטוסים , ( התפתחות התקשורת האלקטרונית , העיתונות וכיו"ב , אפשרו את עלייתה של הנהגה דתית אורתודוקסית על–קהילתית : גדולי התורה . אמנם המושג " גדולי תורה" הוא חלק מהותי מהעולם הדתי–מסורתי , המבוסס על הפרשנות של הספרות ההלכתית לדורותיה , אולם התקשורת המודרנית הפכה את האישים שנודעו כ"גדולי תורה" למנהיגות אפקטיבית הנשאלת שאלות יומיומיות במישור של חיי הפרט ושל הכלל . במרבית המקרים נמנו "גדולי התורה" עם הזרם השמרני הכמו–חרדי בעולם האורתודוקסי , ויחד עם זאת נתקבלו בצורה זו או אחרת כ"גדולי התורה" גם על רבים בקרב האורתודוקסיה המודרנית . מכאן חשיבותם בחברה האורתודוקסית כולה . בראשית המאה ה , 20– על רקע עלייתן של תנועות שינוי ומהפכה ברחוב היהודי באירופה ( הציונות , הבונד וכיו"ב , ( המשבר שבו מצאה עצמה האורתודוקסיה החדשה בגרמניה והתערערות מעמדם של היהודים בייחוד במזרח–אירופה , התארגנו בשנת 1912 מרבית החוגים האורתודוקסיים השמרנים–חרדיים בתנועת אגודת–ישראל . בתנועה זו הגיע לכלל מימוש קיצוני השינוי שחל במעמדם של "גדולי התורה" ( במסגרת "מועצת גדולי התורה ( " כמנהיגים עליונים של התנועה שכל החלטה עקרונית שלה חייבת באישורם . בהמשך התפתחותה של תנועה אורתודוקסית שמרנית–חרדית זו , על בסיס התפתחותה של "חברת הלומדים" בישראל של שנות ה60– וה , 70– הופקעו למעשה כל הסמכויות הפוליטיות–דתיות מהמנהיגות הבעל–ביתית , והן מרוכזות להלכה ולמעשה בידי אלה הנתפסים כ"גדולי התורה . " התפתחות מוסד "גדולי התורה" צריכה להיות מובנת גם במסגרת התפתחות אחרת בחברה האורתודוקסית באירופה – מעמדן של הישיבות הגדולות כמוסדות עיקריים שתפקידם לעצב לא רק את פני המנהיגות הדתית האורתודוקסית , אלא גם לשמש כמודל חיקוי לאורח–חיים אידיאלי של יהודי אורתודוקסי בעולם המודרני . הישיבה הגדולה מהטיפוס של וולוז'ין ( עיירה ברוסיה הלבנה שבה הוקמה בשנת 1802 ישיבת "עץ חיים , " שהיתה אבטיפוס לסוג חדש של ישיבות ) החלה להתפתח מראשית המאה ה19– באזור התרבות המתנגדית–ליטאית . דפוס דומה מבחינות רבות התפתח בהונגריה בדמותה של ישיבתו של הרב משה סופר – " החתם סופר" – בפרשבורג–ברטיסלבה . מלכתחילה התפתחה ישיבת וולוז'ין כמוסד של לימוד תורה שצריך היה לענות לאתגר שהציבה החסידות ליהדות המתנגדית הלא–חסידית במזרח–אירופה . אבל כבר במחצית השנייה של המאה ה19– נעשתה הישיבה ( והישיבות הגדולות האחרות שקמו בעקבותיה ) לאחת התגובות החשובות לאתגר החילון והמודרנה . ואולם צריך להדגיש שהישיבה הגדולה מהטיפוס של וולוז'ין לא היתה יכולה להתקיים ללא התפתחות הטכנולוגיה המודרנית בעיקר בתחום הקומוניקציה . הישיבה מהטיפוס של וולוז'ין היתה מוסד על–קהילתי , שככל שהתפתחו אמצעי התחבורה נהו אליה צעירים ממעגלים גיאוגרפיים רחוקים יותר . כמו כן הבסיס הכלכלי של הישיבה התרחב ככל ששמה של הישיבה נפוץ בפזורה היהודית , וככל שהתאפשר משלוח כספי תרומות באופן אמין הן מרחבי הפזורה היהודית האירופית הן מארצות ההגירה היהודית באמריקה , אוסטרליה ודרום–אפריקה . במחצית הראשונה של המאה ה20– למדו בישיבות הגדולות הללו תלמידים ממזרח–אירופה , ממערב–אירופה ומארצות–הברית , וראשי הישיבות נסעו באופן קבוע כמעט למערב–אירופה ולארצות–הברית ( וגם לדרום–אפריקה ) כדי לאסוף כספי תרומות . הישיבות הגדולות , שהיו מוסדות פנימייתיים , עיצבו דור חדש של מנהיגות דתית . ראשי הישיבות קיבלו מעמד מיוחד של "גדולי תורה" שהשפעתם , בעיקר באמצעות תלמידיהם הרבים , חרגה הרבה מעבר למקומם הגיאוגרפי . אכן , חלק גדול מחברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל היו מלכתחילה ראשי ישיבות גדולות . כעבור זמן , בייחוד לאחר השואה , היו ראשי הישיבות הגדולות , במשותף עם אדמו"רים חסידיים חשובים , היסוד הקובע במועצה זו . הישיבות הגדולות היו למעשה " חברת לומדים עוברית . " המונח " חברת לומדים " בא לציין חברה שרוב הגברים בה , החל

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא