החברה הדתית נוכח החילון והמודרניות – מבוא

עמוד:169

הדתית , שבראשית ימי המדינה הצטיינה במתינות פוליטית ובמאבק הדרגתי להדגשת האופי הדתי של המדינה . קו–אופי משותף לשלוש התופעות שנמנו לעיל הוא , שהן נישאו לגמרי , או כמעט לגמרי , בידי המנהיגות האשכנזית של החרדים והציונים–הדתיים . ההעדר הבולט של מנהיגות מזרחית–ספרדית בציבור הדתי בישראל היה המניע העיקרי להקמתה של תנועת ש"ס , שהיתה בתוך שנים מעטות לביטוי רב–עוצמה של הדתיים בישראל . תנועת ש"ס היא במידה רבה התופעה הפוליטית הבולטת היחידה שאין לה שורשים בתקופה שלפני הקמת המדינה , והיא כולה תוצאה של התפתחויות חברתיות , כלכליות ותרבותיות במדינת ישראל ( יחד עם תופעות–הראי שלה , תנועת שינוי האשכנזית האנטי–דתית . ( תחושת האפליה החריפה של המנהיגות הדתית הספרדית , שחשה מושפלת בידי המנהיגות הדתית האשכנזית , יצרה מאגר של תסכול שהתפרץ בתנועת ש"ס וניזון מתחושת האפליה הכלכלית , החברתית והתרבותית של יוצאי ארצות המזרח בישראל . תנועת ש"ס קיבלה מן החרדיות האשכנזית את נטיית ההתבדלות ( יחד עם מאפיינים חיצוניים אחרים , לרבות הלבוש , ( ומן הציונות הדתית את התפיסה כי יש להסתמך על הרשויות הממלכתיות כדי לקדם את מטרותיה . הציבור התומך בש"ס קרוב במידה רבה בהשקפת עולמו לזו של הציונות הדתית , ואילו המנהיגות של תנועה זו נוטה להדגיש את המאפיינים של המנהיגות החרדית , הלא–ציונית . ד . תהליכי ניכור והתבדלות מנקודת הראות של היחסים בין חילונים לדתיים במדינת ישראל , כל ארבע התופעות החדשניות הללו שהתחוללו בציבור הדתי נטו להחריף את הניכור ואת הניתוק בין שני המחנות : התחזקותן של חצרות הצדיקים החסידיות והישיבות של המתנגדים הגבירו את הסגירות שאפיינה את החברה החרדית . פרשת השירות הצבאי ו"חברת הלומדים" הטוטלית מרעילה את היחסים בין חברה זו לבין הציבור הכללי . הזיהוי ההדרגתי של קיצוניות לאומנית עם אורח–חיים דתי יוצר פער פוליטי בין חלק ניכר מן הציבור החילוני לבין הציבור הדתי . דרכה של ש"ס בניצול מוסדות המדינה לפרנסתם של תומכיה קוממה חוגים רחבים בציבור החילוני והעמיקה תחושות של איבה . כל ארבע התופעות הללו גיבשו וביססו התבדלות של דתיים מחילונים – בחצרות ובישיבות , בהתנחלויות וברשתות החינוך העצמאיות . מבחינה זו , התופעות שהתפתחו בתוך מדינת ישראל בשני הדורות האחרונים לא רק שלא הביאו להדגשת היסודות המאחדים בציבור היהודי בכללו , אלא הגבירו והחריפו את ההתבדלות ואת חוסר האמון ההדדי . על רקע זה יש לראות את התרחקותו של הציבור החילוני בישראל , בעיקר בדור האחרון , גם מן המקורות התרבותיים המשותפים לו ולציבור הדתי . בשנות ה50– וה60– נתפסו התנ"ך וערכיו , תולדות ארץ–ישראל והארכיאולוגיה , המגילות הגנוזות , סיפורי עגנון ושירי יהודה הלוי וח"נ ביאליק , משנת הרמב"ם ותורת הקבלה כפי שהציגה גרשום שלום , כעמודייסוד בתרבות הישראלית החילונית . בדור האחרון ניכרת יותר ויותר מגמה לזהות חלק מנושאים אלה עם "הדתיים , " ולהותיר את העיסוק בהם , במישור התרבותי ובמישור האקדמי , לחובשיכיפות . המחלקות למדעי היהדות באוניברסיטאות מידלדלות והולכות מתלמידים וממורים חילונים , ניכרת התבדלות גוברת בתחומי המגורים והיחסים החברתיים , ונראה שנטיית ההתבדלות , בכל התחומים , ניזונה מכל הגורמים הללו . לגבי הדתיים , ההתרחקות של החילונים מן המורשת היהודית נתפסת כהוכחה נוספת לכך שהחילוניות משמעותה כפירה באלוהי ישראל , בעם ישראל ובארץ–ישראל . מבט על המציאות היהודית בשלהי שנת 2006 אינו מגלה , ככל שניתן לראות , שום מגמה או תהליך המחזקים את התפיסה כי מדינת ישראל היא תופעה פוליטית חילונית , מדינת לאום רגילה , הניזונה הן ממיטב התרבות ההומניסטית האירופיתאמריקנית והן ממיטב הרעיונות והיצירות של המורשת היהודית לדורותיה . בכל עשור בדורות האחרונים קמו אישים ומפעלים שביקשו להקנות את מורשת ישראל במתכונת מתאימה למציאות העכשווית , ממפעל הכינוס של ביאליק עד "ארון הספרים היהודי , " ובכל זמן ומקום מצויים יהודים , דתיים וחילונים , המסורים לתפיסה זו ועושים ככל יכולתם לטפחה ולעודדה . ואולם , התהליכים ההיסטוריים והרוחניים העיקריים אינם מסייעים למגמה זו , שהגיעה לשיאה בישראל בשנות ה50– וה60– ונמצאת מאז בירידה מתמדת . בתוך הציבור הדתי גברו החרדים על הציונים–הדתיים , והם רואים בחילוניות ריקנות , בערות ושקיעה בהנאות העולם הזה . הם מסרבים בעקביות לראות במדינת ישראל ישות בעלת משמעות יהודית ולא פוליטית–חיצונית בלבד . בציונות הדתית גברו הכוחות הפועלים להיבדלותה של ישראל מן העולם ולדבקות במשימות לאומיות קיצוניות . החוגים בציבור הציוני–דתי , שקראו לפתיחות תרבותית ולסובלנות רעיונית יחד עם מתינות פוליטית , נדחקו במידה רבה לשוליים , וכמוהם הכוחות בציבור החילוני , המבקשים לבסס תרבות יהודית חילונית על יסודות הכוללים את מסורת ישראל . אי–ההכרה של הציבור הדתי בחילוניות כתרבות נתקלת יותר ויותר באי–הכרה של חילונים במסורת היהודית כתרבות רלוונטית . מעגל זה של ניכור והתבדלות , ולעתים גם איבה , מזין את עצמו , וקשה לראות מה הם הכוחות שיביאו לפריצתו .

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר