החברה הדתית נוכח החילון והמודרניות – מבוא

עמוד:168

החסידות כתופעה השייכת לעבר שאיננו עוד , והיחס אליה היה במידה רבה יחס של נוסטלגיה וגעגועים לעולם שנחרב באכזריות שאין דוגמתה . הצלחתן של חצרות הצדיקים לשקם את עצמן באזור ניו–יורק במזרח ארצות–הברית ובמדינת ישראל , בעיקר בירושלים ובבני ברק , היא מיוחדת במינה . יש לזכור שהחורבן שפקד את העולם החרדי לא היה פיזי בלבד אלא גם רוחני : השאלה היכן היה האל , אוהב ישראל ומגינם של חסידיו , בשעה שמיליונים נרצחו ותינוקות חסרי ישע הושלכו לכבשנים , היא שאלה תיאולוגית נוקבת , שהביאה רבים לזניחת אורחהחיים הדתי . אולם , אף שנראה כי התנועה הציונית צדקה בשעה שקראה ליציאה מן הגולה ולהקמת ישות יהודית עצמאית כמפלט היחיד מפני האנטישמיות , נקבצו אלפים ורבבות אל חצרותיהם החדשות של הצדיקים בני השושלות הישנות , ששרדו וכוננו מחדש את מוסדותיהם במציאות חדשה לגמרי . בתוך עשורים מעטים נהפכו חצרות הצדיקים לחלק הצומח במהירות הגדולה ביותר ביהדות ולמוקד של תסיסה ופעילות חינוכית ענפה . תהליך דומה התנהל גם בחוגי המתנגדים ובישיבותיהם , שבניגוד לחסידים נהנו מתשתית שהונחה כבר לפני השואה . למרות חיכוכים ומריבות הוכיחה המנהיגות החרדית – החסידית והמתנגדית – יציבות מרשימה , ושושלות החסידים ומערכת הר " מים ( ראשי הישיבות ) של המתנגדים פעלו ופועלות ברציפות , חרף האופי הוולונטארי של קהילות ומוסדות אלה . פריחה זו התרחשה מתוך התעלמות מן הסוגיות הרעיוניות הכרוכות בלקחי השואה ובהקמתה של מדינה יהודית , והיא מבטאת שאיפה עמוקה לשיקומו של הישן ולא ליצירה חדשה . תהליך זה נהנה במידה רבה מאווירת הסובלנות הדתית והתרבותית שאפיינה הן את היישוב היהודי ואת מדינת ישראל והן את ארצות–הברית לאחר מלחמת העולם . מבחינה זו ניתן לומר כי תחייה זו של העולם החרדי ניזונה מערכיה של המודרנה והדמוקרטיה של הסביבה שבה התרחשה תחייה זו . התהליך החדשני השני , הקשור בצורה הדוקה בהקמת המדינה , הוא התהוותה של חברת לומדים טוטלית בעולם החרדי בישראל , תופעה שהבדילה בינו לבין הקהילות החרדיות בחו"ל . הפטור משירות בצה"ל , שהעניקה המדינה לתלמידי הישיבות "שתורתם אומנותם , " נהפך במהרה לפטור כולל לצעירים החרדים , שעם שחרורם משירות בצה"ל התחייבו שלא להשתלב בשום מערכת כלכלית ולהקדיש את עצמם ללימודים בלבד . האידיאל של "חברת לומדים" נעוץ בעולם הרוחני של החסידות ושל המתנגדות לפני השואה , והוא טופח במרכזים החרדיים בארצות–הברית . ואולם , אידיאל זה נגע תמיד למעולים ולנבחרים שבין הצעירים החרדים . היה זה אידיאל שקבע , כי הטובים בציבור חייבים להקדיש עצמם לחיי התורה , ואילו חבריהם , הפחות מוכשרים , צריכים לפנות לפעילות כלכלית ולהענקת תמיכה לישיבות ולתלמידיהן , כל אחד לפי יכולתו . בישראל , בגלל השירות הצבאי שהוטל על כל מי שפנה לעשות לפרנסתו , נהפכה "חברת–לומדים" זו לחברה טוטלית , שלרובה אין מקורות קיום משל עצמה , והיא נסמכת על תרומות מחו"ל ועל סיוע גדל והולך מטעם המדינה . הפחד מן השירות הצבאי כפה על צעירים ציות מלא למשפחותיהם ולמוריהם , ויצר חברה השולטת בבניה במידה שכמעט אינה מצויה בשום מקום אחר . בצורה זו הביאו החילונים והדתיים–הלאומיים – שלא היו מוכנים לקבל השתלבות כלכלית ללא מילוי חובת השירות הצבאי – את החברה החרדית להסתגר ולהינתק מבחינה חברתית וכלכלית . כך עיצבו חוקיה ותקנותיה של מדינת ישראל החילונית מבנים חדשים , חסרי תקדים , בחברה החרדית במדינה . סוגיה זו היתה , והינה , אחת המכריעות בקביעת אופיים של היחסים בין חרדים וחילונים בישראל . החרדים מתייחסים אל המדינה כאל ישות כוחנית המבקשת להרוס את עולמם על ידי חיוב השירות הצבאי , ואילו החילונים רואים בחרדים משתמטים מחובת ההגנה על המדינה . שתי תופעות אלו השתרשו כבר בשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה . שתי תופעות חדשניות אחרות מצאו ביטוי בעיקר בעשורים האחרונים : הראשונה היא התהליך הממושך שבו הזדהתה הציונות הדתית כמעט בשלמות עם השאיפה הפוליטית לארץ–ישראל השלמה , והביטוי המעשי לשאיפה זו היה ההתנחלויות בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים . התנועה למען ארץ–ישראל השלמה הוקמה מיד לאחר מלחמת ששת הימים , ורוב מנהיגיה היו פוליטיקאים ואנשי–רוח חילונים , חלק ניכר מהם מתנועת העבודה – משה שמיר , נתן אלתרמן , יצחק טבנקין ורבים אחרים . הביטוי הפוליטי לתנועה זו ניתן לרוב על–ידי מפלגות חילוניות – תנועת החרות ו"הליכוד" שזו הקימה עם המפלגה הליברלית ועם גופים אחרים , וכמו–כן "התחייה" ו"אומץ . " אחרי מלחמת יום הכיפורים החל התהליך של העברת הדגש ל"גוש אמונים , " לתלמידיו של הראי"ה קוק ושל בנו , ולהקניית אופי דתי ( יש אומרים : משיחי ) לתנועה זו , בניגוד לאופי הלאומי והביטחוני שאפיין רבים ממקימיה . חלק ניכר מציבור המתנחלים הם חילונים או חרדים , והתמיכה הפוליטית בהם עדיין חילונית ברובה . ואולם , הפעילות הציבורית נישאת בעיקרה בידי הציונות הדתית . הדבר בלט במיוחד בתהליך ההינתקות מרצועת עזה בשנת , 2005 שנראה לעתים כהתנגשות בין חילונים לציונים–דתיים , שהחרדים נמנעו מלקחת בו חלק לכאן או לכאן . אותם חוגים בציונות הדתית שהתנגדו למגמה זו פרשו בצורה זו או אחרת מן הארגונים המסורתיים הדתייםלאומיים , וחלקם יצרו מסגרות חדשות כגון סיעת "מימד . " הדבר מסמן תהפוכה מלאה כמעט של אופייה של הציונות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא