אנרי קוריאל

עמוד:161

. ( 1935 באותה העת גם נחשף לראשונה לרעיונות מארקסיסטיים , הן כחיפוש מענה לאי צדק החברתי בחברה המצרית והן כתגובה לעליית הפאשיזם בכמה מארצות אירופה . קוריאל ואחרים הגיעו לידי רגישות למתרחש בחברה המצרית לא מתוך התנסות ישירה במצוקתם של בני החברה הזאת , שאת לשונה ותרבותה האותנטית לא הכירו , ואולי אף חשו כלפיה , ביודעין או בלא יודעים , מידה של זלזול והתנשאות . רגישותם צמחה , במרבית המקרים , בהקשרים אירופיים מובהקים , וכתולדה של התבוננות מבחוץ . היתה מעין סתירה טראגית בהזדהותם עם התסיסה החברתית והלאומית המצרית , תסיסה שחברת המוצא האירופית שלהם , שהיו לה זכויות יתר , היתה אחד היעדים לעוינותה . מאמצע שנות ה30– צמחו במצרים , בעיקר בקרב הקהילות האירופיות , כמה חוגים רעיוניים שבהדרגה גיששו את דרכם אל המארקסיזם . הראשון באלה היה "איחוד שוחרי השלום , " שהוקם ב1934– על ידי המהנדס השווייצי הצעיר פול ז'אקו דה–קומב והתמקד בהסברה אנטי–פאשיסטית . דה–קומב הקפיד לפעול במסגרת החוק , אך מאחורי הקלעים החל לגייס קאדרים מארקסיסטיים על בסיס קונספירטיבי למחצה , לקראת התארגנות קומוניסטית של ממש . בראשית שנת 1939 צמח מתוך "איחוד שוחרי השלום" ארגון חדש , "האיחוד הדמוקרטי . " מקימיו שאפו להפוך אותו לארגון בעל מחויבות מארקסיסטית ברורה , וביקרו את זהירותו המופלגת של דה–קומב . הבולטים בין חבורת "האיחוד הדמוקרטי" היו שלושה , כולם יהודים : אנרי קוריאל , הלל שוורץ ומרסל ישראל . בתוך שנים ספורות נתגלעו ביניהם מחלוקות , דרכיהם נפרדו וכל אחד מהם הקים קבוצה מארקסיסטית נפרדת . קוריאל יסד והנהיג ( 1943 ) את "התנועה המצרית לשחרור לאומי" ( בערבית : אל–חרכה אל–מצריה לל–תחרר אלוטני – חמת"ו . ( בהיותו מודרך בידי שאיפתו להקים , מתוך מעורבות ניכרת של קאדרים מצריים אותנטיים , תנועה קומוניסטית מצרית שתהיה בעלת מסרים רלוונטיים למציאות הפוליטית והחברתית המצרית , ניהל קוריאל מגעים עם קבוצות אינטלקטואלים מצריים , ועמם פיתח פעילות ענפה בקרב מגזרי עובדים שונים . בניגוד לכמה מעמיתיו בתנועה , שדחקו בו להקים לאלתר מפלגה קומוניסטית לכל דבר , שאף תזדהה בשם הזה , סבר קוריאל כי הדרך להקמת מפלגה כזאת אינה קצרה ואינה קלה , והמשימה הדוחקת יותר היא לתת ביטוי לשאיפת העם המצרי לשחרור לאומי . רק כך , טען , תוכל התנועה לקנות לעצמה אחיזה בציבור המצרי , ולהימנע מתלישות ובידוד . ואכן , תנועתו רכשה לעצמה תומכים בקרב האינטלקטואלים , בקרב מגזרי עובדים , ואף בשורות הצבא המצרי . לאחר תום מלחמת העולם השנייה גברה התסיסה החברתית במצרים , ועמה התרחבו מעגלי הפעילות של ארגוני השמאל . בסיטואציה זו החליטו שני ארגוני השמאל העיקריים במצרים , חמת " ו ( בהנהגת אנרי קוריאל ) ואיסקרא ( בהנהגת הלל שוורץ ) להתאחד , ולכונן יחדיו ( 1947 ) את " התנועה הדמוקרטית לשחרור לאומי " ( בערבית : אל–חרכה אל–דימוקראטיה לל–תחרר אלוטני – חדת " ו , ( שהיתה לגדול בארגוני השמאל במצרים . קוריאל נעשה למנהיגה הבלתי מעורער של התנועה המאוחדת . שנת 1947 היתה שנה קריטית בתולדותיו של השמאל המצרי . בשנה הזאת קיבלה עצרת האומות המאוחדות את ההחלטה על חלוקת ארץ–ישראל לשתי מדינות ריבוניות , האחת יהודית והאחרת ערבית . ברית המועצות היתה אחת מן השושבינות הנלהבות של ההחלטה הזאת , שמשמעותה היתה הקמת מדינה יהודית בחלק מאדמת פלשתינה המנדטורית . חדת " ו הכריזה על תמיכתה בהחלטת החלוקה , הן כגיבוי אוטומטי למהלכיה של ברית המועצות והן כביטוי לקו רעיוני ייחודי שקוריאל תרם לו תרומה מכרעת : קוריאל , חרף היותו אנטי–ציוני מוצהר , גרס כי ליישוב היהודי שצמח בארץ–ישראל סימני היכר לאומיים מובהקים , והוא זכאי , לפיכך , להגדרה לאומית עצמית , בדומה לעם הערבי הפלסטיני . אף שהעמדה הזאת אושרה במוסדות התנועה , בעיקר מכוח אישיותו הכריזמטית של קוריאל , לא היו מרבית חברי ההנהגה שלמים איתה . על פני השטח החלו לעלות טרוניות כבושות בנוגע למצב ה " בלתי סביר " של הגמוניה יהודית בתנועות השמאל המצריות , ונוצרה בהן אווירה משברית . האווירה הזאת החריפה עם פרוץ מלחמת . 1948 חדת " ו שללה נמרצות הן את המלחמה נגד מדינת ישראל שזה עתה קמה , והן את מעורבותה של מצרים בה – עמדה עקרונית ואמיצה , שחוללה ניכור בין השמאל לבין חלקים חשובים בציבור המצרי . המשטר המלוכני במצרים ניהל מסע דיכוי נמרץ נגד השמאל המצרי , ורבים מפעיליו , לרבות קוריאל , הושלכו למחנות מעצר ושוחררו רק בראשית . 1950 לאחר תקופה קצרה נוספת של פעילות פוליטית ורעיונית אינטנסיבית גורשו קוריאל ופעילי שמאל יהודיים אחרים ממצרים 26 ) באוגוסט . ( 1950 בפריז הקים קוריאל חבורה של קומוניסטים מצריים גולים – רובם יהודים – שנקראה "חבורת רומא . " החבורה הזאת נמנעה מלהצטרף למפלגה הקומוניסטית הצרפתית , ראתה בעצמה שלוחה של חדת"ו בגולה , ועשתה מאמץ להישאר מעורה במאבקים הפוליטיים והמעמדיים במצרים , ולשמור ככל האפשר על זיקתה לשם . בין היתר פיתחה " חבורת רומא" מערכת יעילה של סיוע לאנשי השמאל המצריים העצורים במחנות המעצר ובבתי הכלא של המשטר הנאצרי , ובו בזמן פעלה לגיוס תמיכה במצרים הנאצרית , בעת שהיתה נתונה ל"תוקפנות המשולשת" ( מלחמת סואץ , . ( 1956 בשלהי שנות ה50– הקימו קוריאל וחבריו בצרפת ארגון סודי ושמו "סולידריות , " שהושיט סיוע לוגיסטי והסברתי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא