משה סנה

עמוד:159

משנכזבו התקוות לגידולה של המפלגה החדשה , החליטו הוא , ומרבית תומכיו , להצטרף למפלגה הקומוניסטית הישראלית , מק"י . לקראת הצטרפות זו הוא פרסם , באוקטובר , 1954 את חיבורו – השאלה היהודית לאור המארקסיזם–לניניזם , שבו הגיע עד כדי שלילת הציונות , אמנם מתוך ניסיון לשמור אמונים לרעיונות לאומיים מרכזיים : הבטחת זכות העלייה לארץ וקליטת העולים , הדאגה לבניין הארץ ולפיתוחה ולביטחונה ולשלומה של המדינה והעמידה על משמר עצמאותה . ב1956– צורף לוועד המרכזי של מק"י ושנה לאחר מכן נבחר להיות יו"ר סיעתה בכנסת והעורך הראשי של ביטאונה קול העם . עשר השנים שחלפו מהצטרפותו של סנה למק"י ( 1954 ) עד תחילת הפילוג בתוכה ( 1964 ) היו לו שנים קשות של בידוד , שבהן המשיך לטפח את התקווה כי יוכל לנטות גשר של ידידות בין ישראל לברית המועצות , אך נחל אכזבה אחר אכזבה . בשנים אלו התמיד בביקורת על מדיניות החוץ והביטחון של ממשלת בן–גוריון , על מדיניותה הכלכלית–החברתית ועל קיפוח האוכלוסייה הערבית והמשך קיומו של הממשל הצבאי . באותן שנים , ועד לסוף ימיו , ניהל מאבק תקיף גם נגד ההתקרבות לגרמניה , וזכר השואה , שבה נספו בני משפחתו , העצים את ביקורתו . מאז קום המדינה התמיד סנה במאבקיו למען מדיניות כלכלית–חברתית אנטי–קפיטליסטית , להגנת זכויות העובדים , לשלום , לשוויון זכויות מלא לערביי ישראל , להגנת הדמוקרטיה ולהפרדת הדת מהמדינה . שמו הלך לפניו כנואם בחסד וכפובליציסט ברוך כישרונות וב19– שנות כהונתו בכנסת נחשב לפרלמנטר מעולה . על רקע החרפת הסכסוך הישראלי–ערבי גברה המחלוקת הפנימית בתוך מק"י , עד להתפלגותה ( אוגוסט , . ( 1965 בראש הפלג ששלל את הגילויים הלאומניים הערביים האנטיישראליים , ואשר שימר בידיו את שמה של מק"י , עמדו שמואל מיקוניס ומשה סנה , שראו במלחמת ששת הימים מלחמת מגן מוצדקת . עם זאת כבר לפני סיומה קרא סנה לראש הממשלה , לוי אשכול , לצאת בהכרזת שלום כלפי העם הפלסטיני ולהכיר בזכותו להגדרה עצמית . לכל אורך דרכו הרבה סנה לדון בסוגיות הזהות היהודית , מעמדה של הדת והשאלה הלאומית בכללותה . בזמן הדיונים על הצעת החוקה במועצת המדינה הזמנית פרסם סנה מאמר ( דצמבר , ( 1948 בכותרת : "מעמד הפועלים וחוקת המדינה , " שבו מתח ביקורת חריפה על הגישה לדת במדינה החדשה : " כל הצעת החוקה ערוכה כך , שיוטבע על מדינת ישראל חותם הדת . אין מעמד הפועלים מעוניין במלחמה נגד הדת . אדרבא , תינתן לכל אזרח האפשרות המלאה לחיות על–פי דתו , אמונתו והכרתו , אבל יש להפריד הפרדה גמורה בין הדת לבין המדינה . ... המדינה אינה יכולה להיות קשורה עם דת איזו שהיא , כי על–ידי–כך נוצרת כפייה מצפונית כלפי האזרחים שאין להם ולדת השלטת , או לדת בכלל , ולא כלום . " סנה תבע שהחוקה תבטיח את אופייה החילוני של המדינה . בשנים ההן אימץ סנה את הגישה המארקסיסטית גם בתפיסת מהותה של הדת . הוא תיאר את השורשים הקדומים של הפנומן הדתי הנעוצים בפחד קמאי מפני כוחות השולטים בגורלו של האדם , המתגלגל לניכורו של האדם בחברה ששולט בה עקרון הניצול המעמדי . עם זאת לגלג על מי שסבור כי הדת נולדה בגלל בורותם של בני האדם וכי אפשר לחסלה באמצעים משטרתיים או תעמולתיים . הוא שלל גם את הרעיון של " מלחמת תרבות " בדת וגרס כי רק חיסול החלוקה המעמדית של החברה יביא , במהלך התפתחות ארוכה , קץ לפנומן הדתי . גם בתקופת הדוגמטיזם וההזדהות עם ברית המועצות נתן סנה ביטוי חוזר ונשנה ליחסו העמוק ל"כל הטוב והיפה" שבמורשת היהודית . לקראת פסח תשי"ד ( 1954 ) כתב : "אנו לא באנו לנתק את דורנו מן הדורות שקדמו לנו , אלא לברור מן העבר ההיסטורי את כל הטוב והיפה , הצודק והמקדם , להעלותם כמרגליות מתהום הנשייה , לשזור אותם על חוט רצוף , ולהמשיך את שרשרת הזהב של מסורתנו הלאומית , הדמוקרטית והפרוגרסיבית . " בשנים האחרונות לחייו חזר בו סנה משלילתו את הציונות וגיבש תפיסות חדשות הן בנוגע לבעיות העם היהודי והציונות והן בנוגע לשאלות היסוד של היחס לדמוקרטיה בתנועה הקומוניסטית . בדונו בזהות היהודית דחה סנה את התשובות הפשטניות , המתעלמות ממורכבותה של המציאות היהודית : "התשובה של הקלריקאליזם היהודי , הקובע את הדת היהודית כאבן–בוחן ליהדותו של אדם , אינה מביאה בחשבון את תהליך הסקולאריזציה ( החילון ) שעבר על המוני היהודים ברחביהעולם , את קיומם של מיליוני יהודים שאין להם שום זיקה לדת כלשהי , את הימצאם של בנים נאמנים לעם היהודי , שהדת אינה מכירה ביהדותם ... התשובה של הנציונליזם היהודי , התשובה הציונית הקיצונית , הרואה בכל אדם ממוצא יהודי בן של האומה היהודית הכול–עולמית ואזרח–בכוח של מדינת ישראל – אינה תופסת לגבי יהודים רבים , אדישים לדת או שוללי דת , ואף מתבוללים מבחינה לאומית , השייכים בתודעתם ובהווייתם לאומות אחרות . " משה סנה חלה מאוד בקיץ 1971 ונפטר ביום רביעי , ט"ז באדר תשל"ב , 1 במארס . 1972 בן שישים ושלוש היה במותו . הדים רבים עוררה בקשתו בצוואתו כי בנו יאמר "קדיש" על קברו והיו גורמים דתיים שניסו לפרשה כביטוי של חזרה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא