טריטוריאליזם

עמוד:111

בעוד שלרשות הפעילים הציוניים בארץ–ישראל עמדו חומרי גלם זמינים להתווייתו של עבר יהודי בר שימוש , הרי דחייה כזו של אופציית ארץ–ישראל הותירה לזנגוויל ולטריטוריאליסטים משימה של עיצוב עבר יהודי שיתאים לתנועתם שלהם , עבר נטול שורשים באדמת ארץ התנ"ך . מחמת חסרונה של היסטוריה יהודית ראויה לציון ברוב ארצות היעד שנשקלו ביט"א – ובהעדר עוגן מוחשי בכל טריטוריה שהיא – הרי העבר שאליו בחרו כתבים טריטוריאלסיטיים להתייחס היה עבר של פיזור וגולה , של נדודים ורדיפות ; עבר בעל תהודה עזה בתנועה שהדחף המניע החזק ביותר שלה צמח מתוך תודעה חדה של רדיפה ונדודים . סיפורה של "מגילת אסתר" ( ספר מקראי הממוקם כולו , ולא במקרה , מחוץ לארץישראל ) הוקבל לא אחת למציאות העכשווית של דיכוי ושל פוגרומים , עם הופעות חוזרות ונשנות של דמותו של המן בפמפלטים טריטוריאליסטיים . יתר על כן , בעידן של הגירה ונדודים של יהודים , כאשר "שאלת השעה היא : ווהין – "? לאן – מצא זנגוויל הקבלה היסטורית משכנעת נוספת בגירוש היהודים מספרד ב . 1492– "ארבע מאות שנה מאוחר יותר , " כתב , מוצא עצמו העם היהודי "באותה מצוקה בדיוק . " יחד עם זאת , עם כל האירוניה שבדבר , ארץ–ישראל עצמה יכלה לספק , במקרים מסוימים , מידה של ביסוס היסטורי למקצת יוזמותיה של יט"א . בבואם לבחון טריטוריות אפשריות להתיישבות טענו חברי מועצת הסניף הבריטי של יט"א כי " קירנאיקה ומסופוטמיה ניחנו ביתרונות מיוחדים , " מאחר ש"כל הפלגים בקרב היהודים וכן רבים אחרים שאינם יהודים יגלו קרוב לוודאי נכונות לפעול למען אזורים הקרובים כל כך לארץ–ישראל , והקשורים כל כך בתולדותינו העתיקות . " קשר כזה לארץ–ישראל , עם זאת , יצטרך להיות מיידי וישיר פחות מזה שגרסה הציונות , כדי למנוע את סכנת הקלריקאליזם שממנה כה חשש זנגוויל . כך , בעוד ש"קירנאיקה היתה ארץ בעלת עבר קלאסי , ואפילו יהודי , מרהיב , " דווקא מורשתה היהודית המעומעמת יותר היא שהעניקה לה את יתרונה על פני ארץ–ישראל . סגולתה של קירנאיקה , כתב זנגוויל , מוקנית לה "דווקא בשל אי–קדושתה . " האידיאולוגיה והפעילות הטריטוריאליסטיות נאלצו להתמודד גם עם מתחים פנימיים נוספים . זנגוויל ואחרים הפנו את תשומת הלב לנוכחותה של אוכלוסייה ערבית בארץ–ישראל כמכשול רב משקל להגשמת הציונות , אבל כאשר החלו לסרוק את כדור הארץ כדי לאתר טריטוריה אחרת להתיישבות יהודית אוטונומית , נתגלה להם עד מהרה כי כברת ארץ בלתי מאוכלסת לחלוטין איננה בנמצא . כך , למשל , בדוח המשלחת שנשלחה לבחון את סיכויי ההתיישבות במסופוטמיה צוין כי "הוקמו עמדות צבאיות להגנה על קולוניות חקלאיות [ אירופיות ] מפני פשיטות ערביות . " הוועדה של יט"א שנשלחה לרודזיה ביקשה לקדם מראש פני חששות דומים , ודיווחה כי "מספר הילידים" בארץ זו "מוערך בכ . 340 , 000– רובם אינטליגנטיים ושלווים . " @ עולם ההולך ומתכווץ בשל מהפכת התובלה והתקשורת של תחילת המאה ה , 20– מציאת כברת ארץ לא מאוכלסת , לא מיושבת ואשר אין מי שכבר טוענים לחזקה עליה , החלה להתברר כמשימה שסיכוייה נראים פחות מסבירים . המציאות הזאת , למעשה , היא שנעצה במחשבה ובמעשה הטריטוריאליסטיים את סתירתם הקשה ביותר . שכן נקודת ביקורת מרכזית שמתחו הטריטוריאליסטים על הציונות היתה נכונותם כביכול של הציונים , בשעה של מצוקה וצורך דוחקים , להיאחז במטרה שבמקרה הטוב ביותר אפשר יהיה להשיגה רק כעבור שנים רבות . דרוש היה פתרון מיידי הרבה יותר מזה , טענו הטריטוריאליסטים , ולמציאת הפתרון המיידי הזה הקדישו את מרצם . זנגוויל , חדור אמונה בנוגע לסיכוייו להגשים זאת , יכול היה להכריז בסתיו 1906 כי "התשובה לשאלה הגדולה" ווהין ? "תינתן כבר ... באביב הקרוב . " שכן האם לא קיבל זה לא כבר "ייפוי כוח להקים ועדה למציאת התשובה הנכונה . " ? אך כעבור שני עשורים מצאו זנגוויל והטריטוריאליסטים שאינם קרובים לפתרון בעיה דוחקת זו כהוא זה יותר משהיו עשרים שנה קודם לכן . העובדה הזאת , בשילוב הצלחותיה האחרונות של התנועה הציונית – שהבולטת שבהן היתה הצהרת בלפור ב – 1917– עמדה ביסוד דעיכתה של יט"א , והובילה לכך שאותה תנועה שקיוותה בשעתה להיות תנועה של המונים , נהפכה בערוב ימיה ללא יותר מחוג קטן , קומץ מקורביו ומכותביו של זנגוויל . באותן שנים עברה גם הצ"ס שינויים רעיוניים בהשפעת מלחמת העולם הראשונה והמהפכה ברוסיה . בשנת 1925 התפרקה יט"א סופית . דומה כי לא היה דבר שלימד על הרקע להחלטה זו יותר מהמכתב שקיבל זנגוויל מאחת מתומכותיו הקרובות ביותר , בתגובה להזמנה שנשלחה אליה להשתתף בפגישה סופית של יט"א : "למעשה היה לי הרושם שהפגישה האחרונה התקיימה כבר לפני שנים אחדות , " כתבה . וב"זיכרונות יקרים" הגיעו – המכתב וכמוהו גם יט"א – לסופם . ברי , עם זאת , כי עשרים שנות קיומה של יט " א הן פרק אחד בלבד בחייו של הרעיון הטריטוריאליסטי היהודי . תוכניות לפתרון טריטוריאלי של " הבעיה היהודית " קדמו לעלייתם גם של הציונות וגם של הטריטוריאליזם כתנועות מוגדרות . את אחד ממבשרי הרעיון אפשר לזהות כבר בשנת , 1825 כשהציע מרדכי מנואל נח לייסד את " אררט " – טריטוריה בארצות הברית שבה ייושבו פליטים יהודיים . כמו כן , שנתיים לפני כינוסו של הקונגרס הציוני הראשון , בשנת , 1895 הציע דייוויס טריטש ליישב יהודים באי קפריסין , רעיון שהוא אף ניסה ליישמו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא