ציונות סוציאליסטית

עמוד:80

הרומנטיציזם האירופי , אבל נעשה מארקסיסט במהלך שנות ה . 20– השומר הצעיר רומם חזון הומניסטי של "הגשמה עצמית" של "הפרט בקהילה , " ודגל בגישה הדו–לאומית כפתרון לסכסוך הערבי–הציוני . השומר הצעיר עתיד היה להרבות במתיחת ביקורת , מצד שמאל , על הזרם המרכזי של הציונות הסוציאליסטית . בשנת 1930 ייסד הזרם המרכזי בתנועת העבודה את מפא"י , מפלגה סוציאל–דמוקרטית , באמצעות מיזוג אחדות העבודה עם הפועל הצעיר בהנהגתם של בן–גוריון , כצנלסון וארלוזורוב . בהיותה הנציגה הפוליטית של גישת הקונסטרוקטיביזם המהפכני , הגיעה המפלגה הזאת לעמדה הגמונית בקרב יהודי ארץ–ישראל מבחינה ארגונית ורוחנית כאחת . מפא"י נעשתה עד מהרה למפלגה הגדולה במחנה הציוני–הסוציאליסטי . היא טיפחה ביישוב אתוס סוציאל–דמוקרטי ונסכה בו תחושה של אחדות מטרה , אשר התבררו כחיוניים בעקבות התעצמות הסכסוכים עם הבריטים ועם ערביי ארץ–ישראל . אותו אתוס ואותה מטרה משותפת אפשרו לתנועת העבודה להתמודד עם האתגר שהציב בפניה הימין הציוני בנוגע למשמעותה של הישות המדינית היהודית . נקודת המבט של ההיסטוריה היהודית נקודת המבט השלישית שנוכל להשקיף ממנה על הציונות הסוציאליסטית משבצת אותה בדברי ימי העם היהודי . כאן מגיעה הדיאלקטיקה שבין מהפכה לנורמליות ( המשתמעת מעצם המונח קונסטרוקטיביזם מהפכני ) לידי מיקוד חריף . אנשי התנועה הזאת התכוונו לחולל בחיי היהודים תמורה קיצונית , בתוך שמירה על תודעת השייכות לעם היהודי . הדבר חייב מאבק בתרבות היהודית המסורתית , ולא רק שינויים במבנה החברתי–הכלכלי ובמקום מגוריהם של היהודים . רוב הסוציאליסטים האירופיים של המאה ה19– השתיתו את טיעוניהם לשוויון על בסיס חילוני ונקטו עמדות אנטיקלריקאליות בוטות , אבל רבים מהם , ובכלל זה ראשוני הסוציאליסטים באנגליה , בצרפת ובגרמניה , ינקו לא מעט מן הדת . ככלל , נעשו התנועות הסוציאליסטיות לכוחות חילוניים בחיים הציבוריים , הגם שמקצת תומכיהן שמרו על שאיפותיהם הדתיות ( למשל , ברעיונות הנוצריים על שוויון מוסרי . ( זכורה הצהרתו המפורסמת של מארקס כי הדת היא "אופיום להמונים . " מארקס חשב כי האמונה בעולם הבא מסייעת להקהות את רגישותם של הפועלים לסבלם בעולם הזה . אם ישכילו להשתחרר ממקור הכאב החברתי של העולם הזה – קרי , הניצול – לא יהיו זקוקים עוד לסמי הרגעה . אנשי התנועה הציונית–הסוציאליסטית דגלו אף הם ברעיון השחרור העצמי מסבלות העולם הארצי הזה , ואף שרבים מתוכם , בייחוד בתנועות הקיבוציות , חלקו עם מארקס את סלידתו מן התיאולוגיה ומ"כלי הקודש , " הם שאבו את השקפת עולמם גם – לעתים בתחושת אי נוחות ולעתים בטבעיות – מן המסורת היהודית . רוב אנשי תנועת העבודה האמינו כי יש בקיום הגלותי משום השפלה פוליטית ותרבותית , ומכאן שדרוש עיצוב מחדש של התרבות וה"אופי" היהודיים . אין די בקיום כשהוא לעצמו , טען המסאי והסופר יוסף חיים ברנר ( ר' מדור ההגות היהודית המודרנית . ( הוא כתב שהיהודים והתרבות היהודית מצויים במעגל קסמים . דרוש שינוי ערכים אצל היהודים , ולשמו עליהם ליצור סביבה חדשה . הבעיה היא שעל היהודים להשתנות תחילה אם רצונם ליצור לעצמם סביבה חדשה . ברנר קיווה שתרבות חילונית , עברית , עובדת , תהיה המוצא . ברל כצנלסון טען כי תנועה יצירתית מבחינה תרבותית היא לא זו ההורסת ופוסלת ללא הבחנה , אלא זו ה " בודקת ובוחנת בקפידה , מקבלת ודוחה " מסורות , כולל מסורות דתיות , ב 3 : ם שכל . לא היה דבר שהמחיש לו זאת יותר מסיפור יציאת מצרים . פסח , מבחינתו של כצנלסון , הוא פחות עלילת תבוסתו של מלך מידי האל , ויותר מזה סיפור של שחרור משעבוד לאומי ומניצול חברתי . אין בנמצא דוגמה בולטת לתודעה היסטורית , טען , יותר מאותה קביעה בהגדה של פסח שכל אדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים , מעבדות לחירות . אנשי התנועה הציונית–הסוציאליסטית קיוו כי ביצירת תנאים חדשים לחיים יהודיים יוכלו היהודים להגדיר מחדש את תרבותם , ועם זאת לא לזנוח את תרבות העולם הסובב , ובעיקר , את זו של אירופה ושל רוסיה הקרובה אל לבם . בזיכרונותיו מספר בן–גוריון כי שלושה ספרים השפיעו עליו עמוקות בנערותו : אהבת ציון של אברהם מאפו , רומן על החיים בארץ–ישראל הקדומה שנכתב ברוח תנועת ההשכלה היהודית , אוהל הדוד תום , של הרייט ביצ'ר סטאו , שלימד את בן–גוריון לשנוא את העבדות , והתחייה מאת טולסטוי , המספר , כנרמז בכותרתו , סיפור של גאולה אישית על ידי עבודה גופנית פשוטה . אף לא אחד מן הטקסטים האלה אינו תיאולוגי , ורק אחד מהם נכתב בידי יהודי . לא היתה לבן–גוריון כל בעיה לציין עד כמה מגוונים היו המקורות שהזינו ועיצבו את השקפת עולמו ואת שאיפותיו . על השאיפות הללו איימה עלייתו של ימין ציוני בשלהי שנות ה20– וה30– של המאה ה . 20– העימות בין הימין הציוני , בראשותו של זאב ז'בוטינסקי ( ר' במדור זה ובמדור ההגות היהודית המודרנית , ( לבין הציונות הסוציאליסטית היה כרוך בוויכוחים פוליטיים מרים , בשבירת שביתות ובאלימות רחוב . הימין והשמאל היו חלוקים ביניהם בעצם בכל ממד חשוב של

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא