ציונות מדינית

עמוד:68

המצטברת של נתינת זכויות אזרח ליהודים – חרף המחלוקת הציבורית והיפוכי המגמה הרבים . זה היה חלק בלתי נפרד מהגיון המדינה המתחדשת , כפי שפירשו אותה שלטונות שהושפעו במידה מסוימת מרעיונות ליברליים , שנבעו מן הנאורות האירופית . זכויות האזרח חשפו את היהודים להשפעה מחנכת של האחדה ובמידה רבה גם של חילון – מבחינה לשונית , תרבותית ואינטלקטואלית . עקב כך צמחה בקרב היהודים שכבה חדשה של אינטליגנציה , הידועה בכינוי " משכילים . " הגם שהאינטליגנציה היהודית הזאת חתרה בעיקרה להשתלבות במבנה האזרחי , הכלכלי והחברתי של הרוב בכל מדינה , פלח מוגדר מתוכה התגלה כבעל רצון עז לשמר את ייחודם התרבותי של היהודים ; אחדים מתוכו , שבלטו בעיקר בגרמניה – באמצעות זרם דתי רפורמי או ניאו–אורתודוקסי שיתקיים בצד הזרמים הכנסייתיים הנוצריים , ואחרים – כישות אתנית חילונית שתתקיים בצד מיעוטים אתניים אחרים בישויות רב–אתניות באימפריה הרוסית ובקיסרות האוסטרו–הונגרית . במזרח אירופה החל , כבר ברבע האחרון של המאה ה , 19– פלח האינטליגנציה החילונית להעלות רעיונות של לאומיות תרבותית לא טריטוריאלית . את אלה ניסח בדרך המפורשת ביותר פרץ סמולנסקין . המשכילים האלה חתרו לסינתזה של זהות אשר תקל את ההשתלבות במדינה המודרנית השוקדת על הומוגניות תרבותית , וזאת בלי להקריב את הייחוד התרבותי היהודי בצורתו המודרנית . הגם שהיו מודעים למכשולים שערמה האנטישמיות על השתלבותם המוצלחת של היהודים בחברה הסובבת , לא היה דבר זה המניע העיקרי להגדרתם העצמית האתנית . כאשר נולדה התנועה הציונית , היה אחד העם לדוגמה המובהקת ביותר בתוכה לסוג של לאומיות תרבותית יהודית הנובעת מהגדרה אתנית שכזאת . מחוץ לתנועה הציונית היה ההיסטוריון שמעון דובנוב דוגמה בולטת ביותר לסוג חלופי של לאומיות יהודית תרבותית ששורשיה בחיוב הנוכחות היהודית הקבועה בגולה . שניהם קראו תיגר על הציונות המדינית של הרצל . האנטישמיות כגורם בעיצוב הציונות המדינית מן הראוי לציין כי שעה שהציונות הרוחנית של אחד העם נבעה מתודעה אתנית ותרבותית יהודית עמוקה יותר מאשר מהיתקלות באנטישמיות , היתה האנטישמיות בבירור גורם קריטי בעיצוב תפיסת הציונות המדינית . המציאות האנטישמית היא שהביאה תומכים בולטים בהשתלבות המלאה , ובמקרים מסוימים אף בהתבוללות , במדינות אירופה , לתפנית דרמתית לכיוון ההפוך – פתרון לאומי מוצהר לבעיה היהודית . ליאון פינסקר ברוסיה ותיאודור הרצל במרכז–מערב אירופה היו הדוגמאות הבולטות של תופעה זו . הציונות המדינית היתה התוכנית הלאומית , המודרנית והחילונית בעיקרה , שהתוו השניים בספריהם – פינסקר באוטואמנסיפציה , ( 1882 ) והרצל במדינת היהודים . ( 1896 ) שני חיבורים אלה אבחנו אבחנה מעמיקה את הבעיה היהודית , ושניהם טענו כי הפגם היסודי במצב היהודים טמון בהיותם חסרי מולדת לאומית . השניים טענו כי באמנסיפציה עצמה אין משום פתרון לבעיה ; שכן היהודי נותר נטע זר בכל מקום , וניסיונות ההתבוללות שלו מחריפים את השנאה ליהודים . אך שעה שפינסקר ראה בשנאה זו , ה"י 0 דופוביה , " עיוות נפשי חשוך מרפא , אימץ הרצל תחזית אופטימית יותר . הוא ניתח את האנטישמיות בעיקר במונחים סוציו–כלכליים ופוליטיים , ראה בה תגובה לאמנסיפציה היהודית עצמה , וטען כי היא תיעלם אם ייעשו היהודים ללאום רגיל שיש לו מולדת משלו . יתר על כן , הוא הניח גם כי האנטישמיות תספק את הכוח המניע לפתרון לאומי של הבעיה היהודית – לא זו בלבד שתוכיח ליהודים עצמם שהאמנסיפציה אינה פתרון , אלא שגם תניע מדינות אירופיות לשתף פעולה בהתוויית תוכנית בינלאומית שתבטיח להם כי ייפטרו מהיהודים . מכאן שהשבתם של היהודים לציון והשבתה של ציון ליהודים יהיו פתרון ריאלי ומכובד יחיד לבעיה היהודית . סיכומו של דבר , השפעתה המחלנת של המודרנה , שיצרה שכבה חדשה של אינטליגנציה יהודית , שכבת המשכילים , סיפקה את התנאי המוקדם ההיסטורי החיוני לצמיחתה של אידיאולוגיה לאומית יהודית . אידיאולוגיה זו התגבשה בשכבת האינטליגנציה שבה מדובר , בעיקר בצורת הציונות הרוחנית . לעומת זאת , נוסחה הציונות המדינית במידה רבה כתגובה לאנטישמיות , בעיקר בקרב מי שצידדו בעבר בזכות השתלבות מלאה בחיים האזרחיים והתרבותיים ובזהויות הלאומיות של מדינות אירופה . תנאי המודרניזציה האלה אפשרו לפלח ניכר , אם גם קטן בראשיתו , מן הקהילות היהודיות – שחבריו הותנו זה דורות "לדמיין" את עצמם , במונחים מסורתיים טהורים , כישות חברתית בעלת ייעוד אלוהי ייחודי : "עם ישראל" – לעבור תהליך של דמי 0 ן עצמי חדש ומודרני של היותם "לאום , " הראוי , בדומה ללאומים אתניים אחרים באירופה , למדינה ריבונית שלו ואף זקוק לה נואשות . אבל בבחינת הגורמים ההיסטוריים שחוללו את הציונות יש לזכור כי המודרניזציה והחילון אינם מושגים חופפים . אף כי חילונה של הזהות היהודית היה בלא ספק עניין חשוב ומהותי בהנעת תהליך המודרניזציה , אין לומר באותה נשימה שהציונות היתה תוצר של החילון בלבד . מן ההכרח להביא בחשבון את חברותם הבולטת של יהודים דתיים אורתודוקסיים לא רק

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא