ציונות

עמוד:63

ציונות מבשרי הציונות שלמה אבינרי בשם זה רגילים לכנות אישים שפעלו במאה ה19– לפני הופעתם של "חובבי ציון" ולפני הקמת התנועה הציונית כארגון פוליטי ואשר בכתיבתם ניתן לגלות את ראשית צמיחתם של הרעיונות שהביאו בסופו של דבר לגיבוש התודעה הציונית . ניתן לגלות אישים אלה , שהיו בודדים וחריגים לזמנם , בשני הקצוות של הקשת הרעיונית : מצד אחד רבנים , המעלים ספקות בנוגע לגישתה הפסיבית של היהדות הנורמטיבית לשאלת הגאולה והשיבה לציון , ומצד שני דווקא בקרבה של התנועה הסוציאליסטית . אלה כאלה העלו שאלות המנוגדות לגישות המקובלות בסביבתם התרבותית והפוליטית , והגותם – אף שלא היתה לה השפעה בדורם – מייצגת דילמות שהן מרכזיות לגיבוש הזהות היהודית ולהגדרת בעייתיות הקיום היהודי בתנאי המודרניזציה והחילון . בין הרבנים בולטים בעיקר שניים : יהודה חי אלקלעי וצבי הירש קלישר . שניהם מבקשים לא לחלוק על הגישה הדתית המסורתית , הרואה בגאולה מעשה ידי שמים וחוששת מפני כל צעד העשוי להיתפס כמשיחיות שקר ו"דחיקת הקץ . " יחד עם זאת הם מודעים לשינויים המתרחשים בחברה האירופית והמשפיעים גם על תפיסתם את מקום היהודים בתקופה המודרנית . יהודה חי אלקלעי נולד בסאראייבו ושימש ברבנות בעיר זמלין , כיום פרבר של בלגראד , אז בתחומי האימפריה האוסטרו–הונגרית על גבול סרביה . בצעירותו היה עד למלחמת השתחררותם של הסרבים מעול השלטון העותמאני , ומרבית חייו עברו עליו באזורי הגבול בבלקאן , שבו התנגשו זו בזו תנועות לאומיות מתחרות ובו באו לידי ביטוי עז תביעות לאומיות סותרות שנסמכו על זכויות היסטוריות ועל מסורות לשוניות ותרבותיות מתחרות . בכתיבתו ניתן למצוא הד לתהפוכות האלה , כפי שביקש לתת גם פשר דתי והיסטורי לבולטות של אילי הון יהודיים בכלכלה הבינלאומית . המגמות האלה באו לידי ביטוי בעיקר בספרו מנחת יהודה . ( 1845 ) בהשפעת מקומה של הלשון הלאומית במרבית התנועות הלאומיות במרכז אירופה ובמזרחה , מעניק אלקלעי לידיעת הלשון העברית משמעות מכוננת , החורגת מן הגישה הדתית אל העברית כאל "לשון קודש" גרידא . בשעה שהמסורת הרבנית לא התייחסה מעולם לשאלת מקומה של העברית בחיי היומיום ( ולעתים אף ראתה בשימוש בה לצורכי חול משום חילול קודש , ( ראה אלקלעי את הדברים מזווית הראייה שמהדהדים בה רעיונות התנועה הלאומית האירופית המודרנית הרואה בלשון מרכיב מרכזי בכינון הזהות הלאומית . כך , למשל , כתב אלקלעי : "לא טוב עשו אבותינו שכל כך השכיחו את לשוננו הקדושה , ונעשתה אומתנו לשבעים אומות ולשוננו לשבעים לשונות . " הפירוד הלשוני הזה עשוי , לפי אלקלעי , גם לעכב את הגאולה , שכן "אם יעשה ה' ככל נפלאותיו ויקבץ פזורינו מארבע כנפות הארץ לארצנו , לא נכון = ) נצליח ) לדבר איש עם רעהו והקיבוץ הנפרד לא יצליח . " כדי להתגבר על הבעיה המעשית הזאת לעת הגאולה העתידה לבוא , מציע אלקלעי לראות את לימוד הלשון ( גם לנשים ) כמרכזי לחינוך היהודי – לא כדי להבין את כתבי הקודש בלשונם המקורית , אלא כדי שתהא לשון משותפת לכל היהודים הרב יהודה חי אלקלעי בבלגראד , בתמונה משנת – 1862 ללשון העברית יש לדידו משמעות מכוננת כמרכיב מרכזי בכינון הזהות הלאומית

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר