יהודים בשמאל הצפון אמריקני

עמוד:50

ואולם הופעתם הפתאומית של מהגרי 1905 מאירופה , שהיו בעלי תודעה יהודית עמוקה , טלטלה את מגמות ההתבוללות . בתוך כחצי תריסר שנים זעזעו נשים יהודיות צעירות בדרך דומה את ממסד האיגודים המקצועיים היהודיים ב"התקוממות ה " 20 , 000– של פועלות תעשיית השמלות . כך עשו כביכול גם ה"יונגע , " סופרי יידיש אוונגרדיים צעירים , א–פוליטיים לכאורה , שהכריזו על מרד ספרותי , בשעה שמהגרים חדשים יותר הקימו "פדרציה סוציאליסטית יהודית , " שנטלה על עצמה מחויבות להמשך לשוני ותרבותי בעולם הסוציאליסטי העתידי . המהפכה הרוסית רק האיצה התפתחויות כגון אלה , בהעניקה להן ( במקביל לכישלון הסוציאליסטים של אירופה בהתנגדות למלחמת העולם הראשונה ) תוצאה מפתיעה . בתוך שנים אחדות החלו צעירים רדיקליים לארגן פעילויות תרבותיות , חינוכיות ופוליטיות אינטנסיביות בשכונות כגון בראונזוויל שבברוקלין . הם תמכו נפשית במהפכה הרוסית – גם אם לא הצטרפו בהכרח באותן שנים ראשונות של תוהו ובוהו אל הקומוניזם האמריקני – ונעשו לקוראיו של היומון החדש די פרייהייט , ( 1987-1922 ) שנודע בפרוזה היידית המשובחת שלו , אפילו בקרב רבים שתיעבו את הקו הפוליטי שלו . מעל לכול הם ביקשו להפיל את הביורוקרטיה המקשיחה והולכת של איגוד פועלי המחט . בכמה מקומות , בייחוד בקרב " עובדי הביגוד המאוחדים" ( Workers Amalgamated Clothing ) בראשות סידני הילמן , הגיעו שני הצדדים לפשרה סבירה ; במקומות אחרים , כגון ב"האיגוד הבינלאומי של תופרי בגדי נשים , " הושגו רק פשרות ארעיות , מעין הפוגות בין מלחמות של הרס הדדי ; את איגוד הפרוונים ניהלו בהצלחה מנהיגים אידיאליסטיים בעלי זיקה קומוניסטית , שנראו למהגרים הצעירים כלוחמים חסרי פניות למען המדוכאים , ושמרו על שליטתם בו במשך שנות דור . משקיפים חדי ראייה ציינו כי מה שצעירי השמאל רצו באמת הרי הוא תנועה סוציאליסטית מטוהרת , שתכיר במצוקות ובשאיפות המיוחדות של היהודים . אך מה שקיבלו בפועל היה תנועה קומוניסטית מאובנת , שבשלבים מסוימים עודדה " יידישקייט" ( בין שנות ה20– לשנות ה40– של המאה ה20– נכללו בה כמה מן הטובים שבסופרי היידיש , במנצחי המקהלות ובאמרגני התיאטרון , ( אבל בשלבים אחרים עשתה את חייהם הפוליטיים של קומוניסטים בקהילה היהודית לבלתי נסבלים כמעט . במהלך שנות ה20– לא עלה מספר החברים היהודיים הפעילים במפלגה הקומוניסטית ( שהיה נמוך אפילו מזה של הפינים ורק משנת 1930 ואילך גדל לאין שיעור יותר מזה של כל קבוצה אתנית אחרת , ( אולי על , 8 , 000 בכללם יהודים חילוניים ואפילו מתבוללים , שהתנערו מכל זהות אתנית לפני השפל הגדול . ואולם ההשפעה הקומוניסטית באיגודים , באגודות התרבות ובמחנות הקיץ עלתה לאין ערוך על מספר החברים הרשומים , לא אחת אף פי עשרה . לא היה כוח אחר שנתן הזדמנויות כה מרתקות למעורבות של אידיאליסטים יהודיים , בייחוד צעירים . ולכן גם זעזועים פוליטיים שונים , כגון אלה שנבעו מתמיכת הקומוניסטים במאורעות , 1929 שאמנם הולידו טינה והתפכחות מסוימת מאשליות , לא הצליחו לעקור את התמיכה בקרב הנאמנים , ומה שהיה מכריע אף יותר , גם לא הצליחו לערער את יסודות המבנים המוסדיים שהוקמו סביב המפלגה הקומוניסטית . סלידה מן החומרנות האמריקנית דור צעיר עוד יותר , שהגיע לפרקו במהלך שנות ה20– הריאקציוניות ושנות ה30– הרדיקליות , חש סלידה כה עמוקה כלפי החומרנות האמריקנית , כלפי הגזענות המתפשטת בחברה האמריקנית ( שלא נעדרה גם מן הקהילה היהודית ) ונוכח אובדן ה"נשמה" היהודית , עד שהיה מסוגל למצוא צידוק גם למגוון היבטיה השליליים של התנועה הקומוניסטית . אל מול התפשטות הפאשיזם ונוכח חוסר רצונן של הדמוקרטיות לנקוט נגדו עמדה תקיפה , נראתה "החזית העממית , " שאיחדה קומוניסטים עם כוחות סוציאליסטיים ודמוקרטיים–ליברליים , כתופעה הכרחית ופורה כאחד , חרף הדיווחים על עריצותו של סטאלין . לעניין הזה נודעה השפעה מכרעת על התקבלותם של נאמני התנועה המנודה לתוכניות ה"ניו דיל" ולמשרדיהם של דמוקרטים ליברליים ברחבי הארץ . היתרונות שצמחו מכך לליברלים לא היו פחותים מוויתוריהם , שכן הקומוניסטים ומקורביהם הוכיחו את עצמם בדרך כלל כבעלי ברית טובים ביותר בהמירם פעולה רדיקלית ישירה ( כגון במסגרת של תנועת מובטלים או במאבקים נגד בעלי הקרקעות המנצלים ) בהזדמנויות להשפעה ממשלתית נרחבת למען מגוון רפורמות ושיפורים . בנסיבות רבות רק לאנשי "החזית העממית" היו המשמעת הקולקטיבית והמעמד הקהילתי לעשייה כזאת . השינוי הדרסטי התקבל על דעתם של הקומוניסטים עצמם , לא רק בגלל איום הפאשיזם , אלא גם משום שפרנקלין רוזוולט ( שכונה בפי האנטישמים "רוזנפלט ( " תמך בגלוי בהכנסת אינטלקטואלים ומנהיגים יהודיים של תנועת העבודה אל חוגיו הפנימיים והחיצוניים . ידוע שהנשיא עצמו אמר פעם למישהו על חבילה מסוימת של חקיקות ומינויים : "סגור את זה עם סידני " ! בהורותו על נשיא "עובדי הביגוד המאוחדים , " סידני הילמן , בעל בריתם הבולט של הקומוניסטים בתנועת העבודה . חקיקת ה"ניו דיל" לא זו בלבד שהנהיגה בינתיים את הביטוח הלאומי ( שאותו תבעו תומכי "החזית העממית , ( " אלא גם אפשרה הכרה חסרת תקדים באיגודים המקצועיים . תמורת

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא