|
|
עמוד:48
אל המחנה הסוציאליסטי ; אלכסנדר ג'ונס , עורכו של היומון הניו יורקי פולקצייטונג , קיבל בברכה את המהגרים החדשים של שנות ה , 80– ויחד עם עמיתיו המהגרים הגרמניים ייסד קופות חולים ומוסדות סעד שונים ( אשר התחרו פוליטית ב"לאנדסמאנשאפטים , " שהיו לרוב בשליטת האליטות ) ואגודות לפעילויות תרבות ששימשו מצע לצמיחת תנועות פוליטיות סוציאליסטיות יהודיות ולעיתונות סוציאליסטית . לתנועה הרדיקלית היהודית שעוצבה במהלך השפל הכלכלי של שנות ה90– של המאה ה19– כבר היתה היסטוריה , ניכרת מבחינות מסוימות . השסע הרב–כיווני הדרמתי המפריד בין אנרכיסטים יהודיים לבין סוציאליסטים , ובין סוציאליסטים לבין עצמם , כבר היה קיים ב"אינטרנציונל הראשון" של מארקס ( כגון בגירוש שגורשו פמיניסטיות ובעלי בריתן האנרכיסטים מהסקציה האמריקנית של האינטרנציונל באשמת סטייה אידיאולוגית , ( וניכר בסכסוכים שבתוך האיגודים המקצועיים האמריקניים . ההנהגה של איגוד בעלי המלאכה בראשותו של סמואל גומפרס , יהודי הולנדי–בריטי , ניהלה תעמולה להגבלת שוק העבודה , דרשה גירוש , גזעני בעליל , של עובדים סיניים , ועסקה בשתדלנות לטובת העובדים בקרב המפלגות הפוליטיות השולטות . גומפרס הצליח לבסס מעמד של "אצולת עבודה" בתוך "פדרציית העבודה האמריקנית" ( AFL ) המתהווה והולכת , וזאת באמצעות סוגים שונים של דמי חבר ושל מבחנים שהיו מעבר להישג ידם של רוב העובדים ( אך בעיקר של נשים , של שחורים ושל מהגרים חדשים . ( ליהודים רדיקליים , שהסתכלו על ציבור המהגרים , הלאמקצועיים רובם , שמסביבם , לא היו ברירות קלות . התפוררותו של ארגון " אבירי העבודה , " שהיה זמן מה רב עוצמה , לא הותירה חלופה מאורגנת ל , AFL– וגומפרס נתן בפיקחותו מידה של אוטונומיה רעיונית לסוציאליסטים מושבעים – כל עוד הגנו אלה על שלטונו הביורוקרטי . בשל כישלונם בביסוס תנועה כוללת של איגודים מקצועיים , הפנו לא אחת הפעילים את תשומת לבם אל האוכלוסיות היהודיות שהניחו מאחור . ההפגנות המוקדמות ביותר בשל מצוקתם של יהודי רוסיה התקיימו אף לפני , 1890 ובישרו בכך על גיבושה של קהילה שלעתים קרובות התעניינה בענייני " העולם הישן " ( ובגורל בני המשפחה שהותירה בו ) יותר משהתעניינה בפתרון מצבה המיידי . הצלחות בעלות אופי תרבותי מן הסיבות האלה התברר כי הצלחותיו של השמאל היהודי בתקופתו הראשונה והגורלית היו בעלות אופי תרבותי יותר מפוליטי או מקצועי . השבועון האנרכיסטי , פרייע ארבעטער שטימע , ( 1976-1890 ) לא היה מסוגל להתמודד עם היידיש הספרותית שהיתה מקובלת בשורה של עיתונים סוציאליסטיים ששיאם היה הפארווערטס 1897 ) עד היום . ( ואף על פי כן העלה העיתון אז , וגם לאחר מכן , חזון מושך של חופש ופרסם כמה מהשירים המרגשים ביותר בשפת היידיש . תיאטרון היידיש , שנשלט בשנותיו הראשונות בידי הרדיקלים , מצא עד מהרה קהל לרפרטואר דידקטי מהול במלודרמה עם ניחוחות של אוונגרד אירופי ( כגון בהעלאת מחזהו של הנריק איבסן , בית הבובות , ( שלא הועלה עד אז על בימת תיאטרון בשפה האנגלית . הפארווערטס יצר את הסיפור הקצר החד–טורי , לרוב מלודרמה המתרחשת במשכנות עוני , וכתביו החלו , והמשיכו כשנות דור , בהתבוננות נועזת בחיים היהודיים שמסביבם . הצוקונפט 1892 ) עד היום , ( שהחל את דרכו ככתב עת סוציאליסטי כללי , לבש עם הזמן אופי תרבותי יותר . תנועת ה"ארבעטער רינג" ( חוג הפועלים , 1892 עד היום ) התגבשה בינתיים , כמעט קרסה וחזרה והתארגנה מחדש סביב תוכניות תרבות , לא פחות מאשר סביב תוכניות של רווחה והשגת יתרונות חומריים . בניגוד לכך , התארגנותה המחודשת של מפלגת הפועלים עמוד השער של ה"פארווערטס" מחודש מאי : 1897 נושאת הדגל האדום מסתערת באחד במאי על מצודת הקפיטליזם , מקעקעת אותה והחירות פורצת פנימה . הצלחותיו של השמאל היהודי בארצות הברית היו בשנים הראשונות בעלות אופי תרבותי יותר מאשר פוליטי
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|