פילנתרופיה יהודית ומדיניות חברתית באירופה המודרנית

עמוד:13

פילנתרופיה יהודית ומדיניות סוציאלית באמריקה רבקה קוברין בין השנים 1800 ו1945– נעשתה הפילנתרופיה – גם מצד איסוף כספים למטרות של סיוע לנזקקים וגם מצד חלוקתם – למוקד של חיי הקהילה היהודית באמריקה וסייעה לחולל תמורה בדרך שבה מגדירים יהודים אמריקניים את זהותם ומטפלים בעניינים הסוציאליים שלהם . ארגונים פילנתרופיים יהודיים בארצות הברית הבדילו את עצמם ממודלים מוקדמים יותר של צדקה יהודית , בכך שפעלו מחוץ למסגרות של בית הכנסת , טיפחו ציבור גדול של תורמים ותמכו בתוכניות סוציאליות מתוך כוונה לקדם את שילובם של יהודים בחברה . גורמים משתנים כגון מעמד , מגדר ומקום גיאוגרפי הביאו יהודים אמריקניים לאמץ אידיאלים חברתיים שונים בארגוניהם הפילנתרופיים , אבל בחשבון הכולל אפשר לומר שיהודי אמריקה עשו שימוש בפילנתרופיה גם כדי להקל את המצוקה הכלכלית של יהודים באמריקה ומחוצה לה וגם כדי להקרין את תדמיתם כאמריקנים . לאלפי המהגרים היהודיים שהגיעו לארצות הברית בין 1820 ל1880– היתה הפילנתרופיה הדבק המאחד את הקהילה היהודית המתרחבת . אבל בשנות ההגירה ההמונית שלאחר מכן , כאשר הציפו מהגרים יהודיים בהמוניהם את הקהילות המבוססות , שגם קודם לכן עסקו בחלוקת סיוע לנזקקים , נזקקו המנהיגים של יהודי אמריקה להקמת ארגונים פילנתרופיים חדשים שיטפלו בצורכיהם המעשיים של המהגרים החדשים ובד בבד יקלו את קליטתם החברתית . המוסדות הפילנתרופיים היהודיים , בעצבם את העניים היהודיים " לכדי אזרחים אמריקניים טובים , " כדברי העומדים בראש " בית היתומים העברי " של בולטימור , ביקשו להבטיח שהעוני והתמוטטות המשפחה בקרב היהודים לא יאפילו על הישגיה של הקהילה היהודית הרחבה יותר , אשר השתדלה להתמזג בחברה האמריקנית . ההתפצלות המהירה של הקהילות המאורגנות סביב בתי כנסת במרוצת התקופה הזאת עשתה את הצדקה – כערך שהוקירו גם המסורת היהודית וגם נשים מילאו תפקיד מכריע ברשתות הרווחה היהודיות בכל מקום ומקום , מהן כ"חיילים" שהוציאו לפועל את הצווים שפסקו ועדים שהורכבו על טהרת הגברים , אך , למן שלהי המאה ה , 19– רבות יותר ויותר גם במסגרת אגודות משלהן . פעיל 7 ת יהודיות בארגוני צדקה היו מחלוצות העבודה הסוציאלית המודרנית , שפעמים רבות היתה קשורה לסוגיית זכויות הנשים . לבד מאינספור ארגונים שפעלו במישור המקומי , היו בכמה ממדינות מערב אירופה ומרכזה גם סוכנויות יהודיות שפעולתן השתרעה על אזורים נרחבים והן דאגו בעיקר ליהודים במצוקה במזרח ובדרום מזרח אירופה . החשובות שבהן היו "אליאנס" הצרפתית ( בעברית כי"ח – כל ישראל חברים – נוסדה , ( 1860 " האגודה האנגלית–יהודית" ( 1871 ) וה"הילפספריין" – אגודת העזרה של יהודי גרמניה , ( 1901 ) שפעלו לא רק לקידום החברתי , המוסרי והאינטלקטואלי של היהודים , בייחוד באמצעות החזקת בתי ספר , אלא חתרו גם להגן על יהודים נרדפים בעולם . הארגונים האלה מדגימים עוד שתי מגמות . אף שהמישור הקהילתי עדיין נשאר במוקדה של הפילנתרופיה היהודית , היא התארגנה במידה גוברת והולכת במישור הארצי , וגם , בייחוד במאה ה , 20– במישור הבינלאומי . ובעת ובעונה אחת נעשתה הנתינה יותר ויותר לא אישית . אתגר גדול ביותר צץ לפני מאמצי הסעד היהודיים כאשר , בשנות ה80– של המאה ה , 19– היגרו יהודים מזרח אירופיים במספרים גדולים אל ארצות מערב אירופה , ששימשו להם בעיקר תחנות ביניים למקומות הגירה אחרים . ( ר' ההגירה אל המדינות שמעבר לים במדור תמורות באורחות החיים ( . הגירת היהודים ההמונית הזאת שימשה קרקע פורייה לצמיחת כמות ניכרת של ארגוני סעד ומוסדות פילנתרופיים יהודיים חדשים . אלה סייעו במישורים שונים בעיקר למהגרים מרוששים , אך מטרתם העיקרית היתה לסייע להם להמשיך בדרכם לחופים אחרים , במידה רבה בשל הפחד המוצדק של יהודים במערב אירופה ובמרכזה שמא נוכחותם המתמשכת והבולטת לעין של מהגרים יהודיים מעוטי אמצעים שאינם מעורים בתרבות המקום עלולה לעורר רגשות איבה נגד יהודים בכלל . ובמקומות שבהם הגירת–המשך שכזו היתה בלתי אפשרית , עיקר מאמציהם של מוסדות הצדקה היהודיים היו מופנים להסתרת בני עמם מן המזרח מעיני הציבור המקומי הכללי . שעתה הקודרת ביותר של הפילנתרופיה היהודית היתה בתקופה הנאצית , כאשר יותר ויותר יהודים בגרמניה ובשטחים הכבושים בידה נותרו חסרי פרנסה ונזקקו לסעד . על סוכנויות סעד מוגבלות משאבים , הנאבקות על קיומן , הוטל לספק אמצעי מחיה ולעזור בהגירתם של כמות גדלה והולכת של בני אדם . אחרי מלחמת העולם השנייה מילאו סוכנויות סעד יהודיות , שרובן היו אז מארצות הברית , תפקיד מרכזי בשיקומן של הקהילות היהודיות המרוסקות באירופה . מאז שנות ה90– של המאה ה20– הציב גל חדש של יהודים , והפעם מברית המועצות ( לשעבר ) המתפרקת , אתגר נוסף בפני הפילנתרופיה היהודית .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא