|
|
עמוד:355
מטעם "עזרה" ;( 1909 ) האור של אליעזר בן–יהודה התחיל את הופעתו , ובאותה שנה עצמה מקימה קבוצה של ראשי "פועלי ציון , " חלוצים צעירים , וביניהם בן–גוריון , בן–צבי ורחל ינאית , את כתב העת הפועלי , הציוני–הסוציאליסטי , האחדות . ( 1910 ) ' מלחמת השפות , ' שהתנהלה בשני גלים 1907 ) ו , ( 1913– ניכרה גם בירושלים , והיתה לאירוע מכונן בחיי התרבות של היישוב : במערכת החינוך היהודי המודרני , כפי שהתפתחה בעשור הראשון של המאה ה , 20– בלט חלקה של "עזרה , " רשת חינוך יהודית–גרמנית , שהתנכרה לציונות ושפת הלימוד הראשית בה היתה גרמנית , אם כי לימדו בה גם עברית . כך היה המצב גם במוסדות החינוך שהקימה עזרה בירושלים . אבל משנודע כי בטכניון העומד לקום בחיפה תהיה שפת ההוראה גרמנית , פרצה מלחמת השפות . את הניצוץ הראשון הציתו תלמידי בית המדרש למורים של "עזרה . " בסופו של דבר , ב , 1919– הועברה כל רשת החינוך הגרמנית לידי ההסתדרות הציונית . ניצחון נאמני העברית במלחמת השפות הניח יסודות למהפך תרבותי : הציונות היתה למצע המקובל על ההשכלה היהודית של ארץ–ישראל . נדמה כי ירושלים עתידה להיות בירתה של התרבות העברית החדשה ; אבל תל–אביב , שנוסדה ב , 1909– נעשתה בתוך פרק זמן קצר למרכז התוסס של החיים התרבותיים בארץ , ומלחמת העולם , שפגעה קשות ביישוב היהודי בירושלים , הגבירה את התהליך שהועיד לה מעמד משני . במלחמת העולם הראשונה נשברו הכלים ששימשו את היישוב הישן . הקשר עם התורמים המסורתיים נקטע . הכסף מהגולה החרדית לא הגיע . העזרה שהופיעה באה מגופים פילנתרופיים מארצות הברית ובהם ציונים , א–ציונים ואנטיציונים . הכספים לא הגיעו לכתובות המסורתיות ודרכי חלוקתם השתנו . הציונות המאורגנת , באמצעות המשרד הארצישראלי בהנהגת רופין , נעשתה הכלי המכריע . כבר אז הוחל להיות מורגש כי עידן חדש בא לארץ , תרבות חדשה . ההווי שהיה מתפתח והולך בעיר בשני העשורים שקדמו לשלטון הבריטי , ובייחוד בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה , נתן ביטוי להתפתחות תרבותית זו . קרוב למחצית מאוכלוסייתה של העיר היתה ערבית , מחציתם נוצרים ומחציתם מוסלמים ; הרוב היהודי הקטן נחלק גם הוא – כמחציתו ספרדים וכמחציתו אשכנזים ; רובו היה חרדי , דתי או מסורתי ורק מיעוטו ראה עצמו חילוני . הבריטים כבר כאן התמונה שהתגלתה עם בואם של הבריטים לירושלים היתה תמונה קשה . מ 45 , 000– תושביה היהודיים של העיר שחיו בה ערב המלחמה נותרו רק כ : 28 , 000– השאר גלו או מתו ברעב או במגפות . כ 90 % – מתושבי העיר נזקקו לסיוע כדי לקיים את עצמם . באפריל , 1918 חודשים ספורים לפני סיומה של המלחמה , הגיעה לארץ משלחת 'ועד הצירים לא"י , ' בראשותו של חיים וייצמן . זו היתה משלחת ציונית שנועדה לייעץ לשלטון הבריטי בדבר דרכי ההגשמה של הבטחת 'הבית הלאומי . ' וייצמן פעל מיד כדי לסייע בהתארגנות היישוב בכלל ובירושלים בייחוד . בעיר כבר קמו שני גופים – 'ועד העיר ליהודי ירושלים' ו'ועד הרבנים המאוחד . ' ניסיונותיו של וייצמן לכונן קואליציה רחבה ומאוחדת נתקלו בקשיים רבים . הציבור הדתי לא שכח לחיים וייצמן את מלחמתו למען תרבות וחינוך חילוניים בקונגרס הציוני ב . 1901– תחילה נראה כי הציבור החרדי המוכה והנתון במשבר ייענה ליוזמתו של וייצמן , אך תקווה זו נכזבה משעה שהרב חיים זוננפלד התייצב מנגד . הפילוג הפוליטי–מוסדי היה לעובדה ובעקבותיו התפלגה גם התרבות . בניין "בצלאל , " שנוסד בידי בוריס שץ וחבריו ב – 1907- העשור הראשון של המאה ה20- עמד בירושלים בסימן גיאותה של התרבות החדשה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|