|
|
עמוד:352
השנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם הראשונה הביאו לוורשה סופרים ומשוררים כותבי יידיש הן מתחום המושב לשעבר והן מהשטחים שנמצאו עד אז בתחומי שלטון הקיסרות האוסטרו–הונגרית . בשנים אלו ראו אור בוורשה בלבד למעלה מעשרים פרסומים תקופתיים ומאספים חד–פעמיים ביידיש , המוקדשים לספרות , ביקורת הספרות , אמנות ותיאטרון . מרביתם פנו לציבור הרחב והציעו לו מגוון יצירות משל סופרים ומשוררים מוכרים ומתחילים גם יחד . מקצתם פנו לקהל קוראים מוגבל ; הם נשאו אופי חדשני וניסיוני מובהק וחוללו תמורה רבת–משמעות בתולדותיה של הספרות היידית המודרנית . כמי שהכירו את הזרמים המודרניסטיים בספרות האירופית ( כולל זו הפולנית ) בת הזמן והושפעו מהם , ביקשו יוצרים אלה למצוא דרכים חדשות להביע את שהתחולל בקרבם . חבורה זו , שהבולטים בחבריה היו פרץ מארקיש , ישראל יהושע זינגר , מלך ראוויץ' ואורי צבי גרינברג , נודעה בכינוי 'די כאליאסטרע' ( הכנופיה , ( על שם הפרסום המשותף הראשון שהוציאו , ( 1922 ) בעריכת פרץ מארקיש . פרסומים נוספים של הקבוצה היו אלבאטראס ( אלבטרוס , 1922 ו , 1923– בעריכת א"צ גרינברג ) ודי וועג ( הדרך , , 1922 בעריכת מלך ראוויץ . ( ' התחברות קוניוקטורלית זו באה בעקבות התחברות דומה של סופרים ואמנים בלודז' ' ) יונג יידיש' – יידיש הצעירה , ( 1920-1919 בראשות משה ברודרזון וניסיון להוציא כתב עת ספרותי חדש בוורשה ביוזמת עסקן התרבות והתיאטרון מיכאל וייכרט ( רינגען , חוליות , . ( 1922-1921 בפרסומי החבורה השתתפו גם משוררים ואמנים מחוץ לוורשה ולפולין . הם כללו , לבד מתוכן פואטי , אקספרסיוניסטי בעיקרו , ויצירות אמנות , גם מניפסטים ספרותיים , שכמוהם לא נראו עד אז בספרות היידית . הם קראו תיגר על המוסכמות הספרותיות המקובלות עד אז והכריזו על אמות–מידה אמנותיות חדשות . בסביבה הספרותית היהודית בוורשה התקבלה הקבוצה המורדת באדישות הנובעת מחוסר עניין או אי–הבנה מצד אחד , ובהסתייגות הגובלת בעוינות גלויה , בחשש מפני המערערים על סמכויות הממסד הספרותי הקיים , מן הצד האחר . הבולטים שבין מתנגדי הקבוצה היו הסופר הפופולרי זוסמן סגלוביץ , ' הלל צייטלין ובנו , המשורר אהרן צייטלין , שלבד מהתפלמסות מעל במות שונות , ביקש גם להציג אלטרנטיבה אמנותית ל'כאליאסטרע . ' בתוך כשנה התפרקה החבורה והסערה שעוררה שככה . בד בבד חלה ירידה ניכרת במספר כתבי העת הספרותיים בוורשה ( ומחוצה לה ) ונוצרה תחושה של ריק ספרותי . בעקבות הופעתו של ביטאון פולני לענייני ספרות ותרבות יזמו כמה סופרים , יוצאי 'די כאליאסטרע , ' ועסקן התרבות רב הפעלים נחמן מייזל , את הוצאתו של ביטאון דומה : ליטערארישע בלעטער ( עלי ספרות , ( שהופיע בעריכתו של מייזל מדי שבוע , בין אפריל 1924 ליולי . 1939 היה זה כתב העת החשוב ביותר בענייני ספרות ותרבות שהופיע בפולין ביידיש . הוא הביא בפני הקוראים לא רק יצירות ספרותיות ( לרבות מתורגמות , ( אלא גם ביקורות ( ספרות ותיאטרון ) וחדשות מתחומיה של ספרות יידיש בפולין ובעולם , וידיעות על המתרחש בספרויות העולם . הסופרים הצעירים שכתבו ביידיש בוורשה , באמצע שנות ה , 20– הציבו לעצמם למטרה להביא את שמעה של ספרות יידיש המודרנית לעולם הרחב ולזכות בהכרתו . ביוזמה משותפת של נחמן מייזיל בוורשה והמבקר ליאו קניג בלונדון התקבלה ב1927– הספרות היהודית ( ביידיש ובעברית ) כחברה שוות–זכויות בארגון הסופרים הבינלאומי פא"ן . מועדון פא"ן של הסופרים הכותבים ביידיש כלל שלושה סניפים : ורשה , וילנה וניו יורק ונשיא הכבוד שלו היה שלום אש – שהיה לאורח קבוע בסביבת הסופרים היהודים בוורשה . נציגים של הספרות היידית הופיעו באופן קבוע בכנסים השנתיים של הארגון הבינלאומי . לבד מהבאת דברה של היצירה ביידיש לעולם , הם דאגו – למן ראשית שנות ה – 30– לתת פומבי לרדיפתם של סופרים ואנשי רוח יהודים ואחרים בגרמניה הנאצית , והזהירו מפני האנטישמיות המתגברת בפולין . שלום אש ( מימין , בחברת י"ל פרץ , ה"ד נומברג ובנו של פרץ ) היה נשיא הכבוד של מועדון פא"ן של הסופרים הכותבים יידיש שהיו לו שלושה סניפים , ורשה , וילנה וניו-יורק
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|