|
|
עמוד:349
התנופה . ( ילדים ונערים חובבי מוזיקה התלכדו בחוגים מוזיקליים או שרו במקהלה העברית המקצועית "הזמיר , " שהופעותיה ריתקו אליהן המונים . החיים התרבותיים והספרותיים היהודיים המו וגעשו בוורשה של הימים שלפני מלחמת העולם . היו , כמובן , מחנות ואיבות ספרותיים . בייחוד בלטה התחרות בין י " ל פרץ ואסכולתו ( פרץ היה בעיקר סופר יידי ומנהיגה של ספרות יידיש בפולין ) ובין דוד פרישמן ושוחריו ( המבקר העברי הראשי של התקופה הרבה גם הוא לכתוב ביידיש ; כמעט כל סופרי הדור ההוא היו דולשוניים . ( היו " בתים " ספרותיים , מעין סלונים ומקומות ויעוד , שבהם היו נפגשים בימים יעודים וכן בשבתות ובמועדים , ונהרו אליהם מאות המשכילים והסופרים העבריים שהגיעו לביקורים קצרים וארוכים מכל קצווי רוסיה , מארץ–ישראל , מארצות הברית , מארגנטינה . ( הבולט שבהם היה ביתו של י " ל פרץ ברחוב ציגלנה , שבו הנהיג הסופר רב היוקרה מעין חצר שהיתה גם בית דין , שבו נשפטו לשבט או לחסד צוערי סופרים שהגישו בידיים רוטטות את כתבי היד שלהם . פחות שיפוטיים , אבל הרבה יותר צוהלים ונרגשים , היו הוויעודים בביתו של הלל צייטלין ובאולמות בית הספר של יצחק אלתרמן . בימי הקיץ היו הסופרים מתלקטים בקייטנות השונות שבעיבורי ורשה , שבהן נוצר מעין הווי ספרותי קייטני מיוחד במינו . הפעילות הציונית האידיאולוגית אף היא התנהלה בוורשה בטונים גבוהים למדי . ב1903– יסדו כאן יצחק גרינבוים , יאן קירשרוט ויוסף שפרינצק את אגודת "התחייה" העברית הציונית . עד מהרה התפלגה אגודה זו לקבוצת "הפראקציה הציונית הדמוקראטית" בראשות גרינבוים , לקבוצת "פועלי ציון" בהנהגת יצחק טבנקין ולקבוצת "צעירי ציון" בהנהגת יוסף שפרינצק . הקבוצות התקוטטו ביניהן , אך גם שיתפו פעולה ( למשל בעניין "עבודת ההווה" הציונית בגולה , שיסודותיה גובשו בוועידת הלסינגפורס בשנת , ( 1906 והניחו יסודות לצמיחתה של ציונות בעלת גוון ליברלי וסוציאליסטי . מכה מהממת ניחתה על כל הפעילות הזאת עם כיבוש ורשה בידי הגרמנים בתחילת מלחמת העולם הראשונה . המכה הוכפלה ושולשה בתום המלחמה עם ייסוד הרפובליקה הפולנית ובעיקר עם הינתקותה של פולין היהודית מיהודי אוקראינה ורוסיה הלבנה , שנותרו בעבר האחר של גבול ברית המועצות כפי שנקבע בעקבות תבוסת הצבא האדום סמוך לוורשה ") הנס על הוויסלה (" בשנת . 1920 עתה התגלתה לעין כול החולשה המהותית של המרכז העברי הוורשאי , שנראה סואן ופורח עד למלחמת העולם . מרכז זה היה מחוסר " סביבה " טבעית במקומו , היינו , בוורשה עצמה ובמרחב היהודי הפולני שהקיף את ורשה . הוא פעל כמין שלוחה של יהדות אוקראינה וליטא . לא רק שמרבית מי שהפעילוהו הגיעו ממחוזות אלה , אלא שגם מרבית הצרכנים של מוצריו התרבותיים דרו לא בוורשה עצמה ולא בקרבתה אלא במרחבים שנותרו עתה מהעבר האחר של גבול מדיני ותרבותי עוין . הניתוק הזה מן ה " הינטרלנד " הרוסי הנחית מהלומה , שהמרכז העברי הוורשאי לא יכול להתאושש ממנה . אמנם , בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם ועם הפיכתה של ורשה לבירת פולין נראה היה שהחיים התרבותיים העבריים חוזרים למסלולם התקין . פעלה כאן עתה הוצאת " שטיבל " הגדולה , שנוסדה במוסקבה בעת המלחמה , והיא הפיצה מכאן את עשרות ספריה , ממיטב הספרות העברית המקורית וממיטב ספרות העולם ( שהיא החלה לתרגם לעברית בקצב וברמה שלא היו ידועים קודם לכן , ( וגם את כרכי הענק של התקופה , הרבעון הספרותי העברי רב היוקרה מיסודו של דוד פרישמן ( שנפטר ב . ( 1922– ופעלו כאן גם הוצאות ספרים אחרות . נוסדו בתי ספר וגימנסיות עבריים . משוררים ותיקים מדור תלמידי ביאליק , כגון יעקב כהן ויצחק קצנלסון , המשיכו ביצירתם עד ערב מלחמת העולם השנייה . הלל צייטלין , מבני חוגו של י " ח ברנר , פיתח כאן ביצירתו השירית וההגותית הדו–לשונית את עולמו הייחודי , עולם של אקזיסטנציאליסטן דתי ומיסטיקן . המודרניזם העברי של הימים שלאחר מלחמת העולם הראשונה הרים כאן את ראשו בכתבי עת כמו קולות ( 1924-1923 ) שבעריכת אליעזר שטיינמן , ברומנים הראשונים של שטיינמן ( סחור סחור , אסתר יצחק לייב פרץ , שכמו רבים מסופרי הדור ההוא היה דו-לשוני וכתב גם יידיש וגם עברית . הנהיג בביתו מעין חצר שהיתה גם בית דין , שבו נשפטו לשבט או לחסד צוערי הסופרים
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|