תרבות עברית חדשה בוורשה

עמוד:346

צבי גרינברג , מסות רבות משקל של דיזנדרוק עצמו ושל אברהם שבדרון וסיפורים מאת שופמן , מ"י ברדיצ'בסקי וש"י עגנון . ב1924– פורסם בווינה מאסף שירה וסיפורת ושמו / 0 ט , שהשתתפו בו ותיקים ( שופמן , דוד שמעוני , אשר ברש ) וצעירים ( פוגל , מנחם פוזננסקי , א"צ גרינברג , אברהם שלונסקי ) ואף נכללה בו נובלה ראשונה של המספר העברי הווינאי האחרון , יעקב הורוביץ , שהגיע כנער עם בני משפחתו לווינה בימי מלחמת העולם , למד בפדגוגיום של חיות ובאוניברסיטת וינה ונעשה לאחד ממחדשי הסיפורת העברית ברוח האקספרסיוניזם האוסטרי–הגרמני . אמנם , בעת שנדפס שם סיפורו הראשון של הורוביץ , הוא עצמו כבר היה בארץ–ישראל . האפיזודה הווינאית החדשה הזאת של התרבות העברית , שהתרחשה פחות או יותר בתריסר השנים שבין 1913 ל , 1925– השפיעה השפעה ניכרת על התפתחות המודרניזם העברי . היו שטענו ( בהגזמה מסוימת ) כי בשלב זה הופיע משהו מעין " נוסח וינה " בספרות העברית . סימניו העיקריים של הנוסח : נטייה לקיצור נמרץ ( כגון בסיפורי שופמן , בשירי פוגל , במסות של דיזנדרוק ;( פשטות ומינימליזם בסגנון ; עידון ההבעה והפנמתה ; רוח של קדרות אורבנית הגובלת לפעמים בגרוטסקה ( בעיתון גבולות ראה אור מאמר עברי ראשון העוסק באורח הגותי עקרוני ביסודות הגרוטסקי . ( מותר להתייחס להכללה זו בספקנות . שופמן הביא את הנוסח הסיפורי התמציתי שלו מרוסיה ופיתח אותו בסיפוריו הגליציים . הקיצור הנמרץ ו " הקטנת השקף " האופייניים לשירי פוגל ובן–יצחק אופייניים לכלל השירה העברית הפוסט–ביאליקאית , ובייחוד לזו שהושפעה מן האימפרסיוניזם . יצירתו של הורוביץ אינה מבטאת לא קיצור ולא פשטות סגנונית . עם זאת אין להטיל ספק בחשיבות המגע שנוצר בווינה בין הספרות העברית המחפשת דרכים חדשות ( אחר מיצוי המהלך הרומנטי של ביאליק וטשרניחובסקי והריאליזם שבנוסח מנדלי ) לבין הספרות והאמנות שפרחו במרכזה של הקיסרות ההאבסבורגית ערב חורבנה . המרכז הווינאי ה"חדש" לא האריך ימים . חבריו שהגיעו לווינה מכוח אילוצים שונים פרשו ממנה בכוחם של אילוצים אחרים . שופמן התבודד בכפר בשטיריה ; פוגל עקר לפריז ; דיזנדרוק היגר לארצות הברית לאחר שלא מצא לו אחיזה באוניברסיטה העברית בירושלים ; בן–יצחק נדד ללונדון ונתמנה שם למזכיר ראשי של ההנהלה הציונית ; הורביץ , כאמור , עלה לארץ–ישראל ונעשה לאחד מראשי המדברים בחבורת "כתובים" המודרניסטית–המרדנית . עם זאת נותרה בווינה , עד פרוץ מלחמת העולם השנייה , קהילה עברית קטנה , שהתמידה בזיקתה לעברית והעמידה מקרבה כמה עסקני תרבות נלהבים , כגון משה אונגרפלד , שהיה לימים למנהל בית ביאליק בתל–אביב . מקומה של וינה בתולדות התרבות העברית המודרנית גדול ובולט יותר משנהוג לחשוב . תרבות עברית חדשה בוורשה דן מירון התרבות העברית החדשה ( מיסודה של ההשכלה ) איחרה לפרוח בוורשה והיא אף קמלה בה קודם לחורבנה של הקהילה היהודית הגדולה באירופה בימי מלחמת העולם השנייה . ואולם במשך כשלושים שנה ויותר ( מראשית שנות ה80– של המאה ה19– ועד למלחמת העולם הראשונה , ( בימי "התחייה העברית – " הציונית , היתה ורשה אחד המרכזים התרבותיים העבריים הבולטים ביותר בעולם כולו . מקורו של מהלך דברים זה , שעיקרו פריחה קצרה אך ססגונית וסוערת , היה הן בתולדותיה של הקהילה היהודית הוורשאית והן במעמדם של קהילה זו ומוסדותיה התרבותיים לעומת כלל המרחב היהודי המזרח אירופי . קהילת ורשה היתה ותיקה ( מסוף המאה ה , 14– ראשית המאה ה ( 15– ובעלת מעמד מסחרי שהתבסס על מקומה של העיר בצומת הדרכים שבין מזרח למערב ובין צפון לדרום . ואולם עד לאמצע המאה ה19– לא היתה זו מן הקהילות הגדולות והחשובות ביותר ובייחוד לא בלט חלקה בקידום התרבות היהודית לפלגיה . בקהילה היהודית היו לא הרבה יותר מ 10 , 000– נפש , שעיקר פרנסתם במסחר וברוכלות . אמנם , כבר אז הונח בה היסוד לבורגנות היהודית הוורשאית הגדולה , שמקורה היה במהגרים מן המערב הגרמני , ועיסוקה העיקרי בנקאות וסחר ממון . במחצית השנייה של המאה ה19– הגיע מספר היהודים בעיר ליותר ממאה אלף . בראשית המאה ה20– הוא כבר עלה על שלוש מאות אלף . בשעה ההיא רק הקהילה היהודית של ניו יורק היתה גדולה ממנה . מרבית בני הקהילה לא נולדו בה , אלא היגרו אליה מכל קצווי תחום המושב היהודי באימפריה הרוסית , והקהילה היתה מפוצלת לעומקה מבחינת המוצא והזיקה התרבותית . הבורגנות עתירת הממון היתה קשורה בתחילה ביהודי גרמניה המשכילית–הרפורמית ובתרבות הגרמנית . לאחר מכן הסבה את נאמנותה לפולין ולפולניות . ההתבוללות התרבותית ( ואף המרות הדת ) החלישו את אופייה התרבותי–היהודי . לימים תרמה קהילה זו תרומות רבות ערך לתרבות הפולנית

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא