וילנה כמרכז לתרבות יהודית מודרנית

עמוד:337

לכדי 900 ( כ 35 % – מכלל הסטודנטים , ( הכיל יסודות מתרבויות העברית והיידיש , וכן מהספרות הפולנית , הרוסית , הצרפתית והגרמנית וממדעי הטבע והחיים . הקבוצה הזאת היתה מוקד לפעילות תרבותית ופוליטית אינטנסיבית . הביטוי השני לתמורה התרבותית שעברו יהודי וילנה מראשית המאה ה19– היה בתחום הספרות . בשל האתוס הלמדני שהיה טבוע בעולמם של יהודי ליטא , ויהודי וילנה בהם , אחוז יודעי קרוא שביניהם היה גבוה במידה ניכרת מזה שבקהילות יהודיות אחרות . הפתיחות היחסית למרחבים תרבותיים אחרים שהופנמה בתלמידי בתי הספר היהודיים יצרה קהל צרכני קריאה גדול . על רקע זה יש לראות את הפריחה הספרותית שחוותה הקהילה הזאת החל באמצע המאה ה . 19– במוקד חוגי ההשכלה בווילנה פעל חוג של משכילים אינטלקטואלים שעסקו בכתיבת ספרות ושירה בעברית וביידיש ובהם אד"ם הכהן , קלמן שולמן , אייזיק מאיר דיק ושמואל יוסף פין . מרחבי היצירה של הסופרים והמשוררים האלה היו מגוונים ביותר . הם עסקו בכתיבת פרוזה , שירה , היסטוריוגרפיה וספרות מדעית פופולרית . מרביתם כתבו בעברית וביידיש , ובצד זאת היו ביניהם גם מי שעסקו בתרגומים מרוסית , מפולנית , מגרמנית , מצרפתית ומאנגלית . עם הבולטות ביצירות שתורגמו ליידיש בווילנה יש לציין את יצירתו הגדולה של הסופר והמשורר הרוסי אלכסנדר פושקין , יבגני אונייגין . הקהילה המשכילית בווילנה במאה ה19– שימשה גם מקור השראה ומרחב תמיכה ליוצרים חשובים שחיו במזרח אירופה , ובהם ילידי וילנה או מי ששהו בה תקופת זמן . עמם נמנו , לדוגמה , המשורר יהודה לייב גורדון והסופרים אברהם מאפו וראובן אשר ברוידס . האינטנסיביות של חיי התרבות המקומית , ובייחוד בתחום היצירה בשפת היידיש , ניכרה ביותר בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה . בין התופעות הבולטות בתקופה הזאת היתה קבוצת הסופרים והמשוררים הצעירים אשר כינו עצמם " יונג וילנע , " ועמם נמנו שמערקע קאטשערגינסקי , חיים גראדה ואברהם סוצקבר . מוקד פעילות תרבותית נוסף היה מכון ייוו " א ( המכון המדעי היהודי ) ( ר ' במדור חיים יהודיים מודרניים בתפוצות , ( שעסק בחקר לשון היידיש ותרבותה ובחקר ההיסטוריה של יהודי מזרח אירופה . מרכיב מרכזי במעגל הרחב של הפעילות הספרותית היה אוספי הספרים הפרטיים , ולאחר מכן אף הספריות המקומיות . אם בשלהי המאה ה18– כללו האוספים האלה כמעט אך ורק תלמידים בבי"ס "תרבות" ( 1920 ) בווילנה עם המחנכת בת-שבע אפשטיין , אשתו של מייסד בית הספר , ד"ר יוסף אפשטיין . בווילנה אפשר לאתר את שורשי התגבשותה של התפיסה התרבותית החילונית בחברה היהודית המזרח אירופית

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא