פוסט–מודרניזם והתרבות היהודית

עמוד:315

יאיר גרבוז , תמיד פולני , תל–אביב . 1989 מתילדה כהן סרנו , ג'וחה מה הוא אומר ? – סיפורי עם יהודייםספרדיים , ירושלים . 1991 Nathan Ausubel , A Treasury of Jewish Humor , Garden . City , N . Y . 1951 מחקרים : אבנר זיו ( עורך , ( הומור יהודי , תל–אביב . 1986 ענת זיידמן , הומור , תל–אביב . 1994 עלי יסיף , סיפור העם העברי : תולדותיו , סוגיו ומשמעותו , ירושלים . 1994 אריאלה קרסני , הבדחן , רמת–גן . 1998 אהובה בלקין , הפורים שפיל : עיונים בתאטרון היהודי העממי , ירושלים . 2002 and Jewish Identity , Philadelphia 1984 . idem ., The Jokes of Sigmund Freud : A Study in Humor of the Chizbat of the Palmah , Albany 1981 . Elliott Oring , Israeli Humor : The Content and Structure ish Humor , Bloomington and Indianapolis 1987 . Sarah Blacher Cohen ( ed . ) , Jewish Wry : Essays on Jew- Cycles and Stereotypes , Berkeley 1987 . Alan Dundes , Cracking Jokes : Studies of Sick Humor פוסט–מודרניזם והתרבות היהודית ליאת פרידמן המונח פוסט–מודרניות לא מציין רצף של זמן היסטורי , שלב תרבותי הבא לאחר שלב קדום יותר . זהו מונח המציין עמדה ביקורתית או , ליתר דיוק , מגוון של עמדות ביקורתיות כלפי המחשבה והתרבות המודרניות הננקטות בתוך כדי שגם הן עצמן מתפתחות . הביקורת מופנית כלפי הנחות יסוד ומכלול התוצרים התרבותיים של המערב המודרני , ולה שני היבטים חשובים : האחד בוחן את ערכי המודרנה ובעיקר את שירת ההלל לרוח החופשית , הפורחת , כביכול , במערב הרציונליסטי . כאן נעשה ניסיון לחשוף תהליכים לא מודעים והדחקות הפועלים בתוך החשיבה שהמודרנה אינה מבחינה בהם או מכסה עליהם ועל ידי כך מקבלת כמובנות מאליהן גישות ועמדות בעייתיות . ההיבט האחר מדגיש את יחסי הכוח הלא סימטריים שבין המחקר בעל היומרה לאובייקטיביות לבין האובייקט האנושי שעליו מוחלות תוצאות המחקר הזה . כאן מועלים היבטים או ממדים שהמחקר האובייקטיבי פוסח עליהם במגמה לאפשר גם תיאור אחר ושונה שיינתן מהזווית הייחודית של האובייקט ( האנושי והלא אנושי ) הנחקר . המונח "לוגוצנטריות" שטבע ז'אק דרידה ( ר' להלן ) מבקר את השימוש בשפה ובכללי הלוגיקה מתוך נקודת מבט ריכוזית צרה והוא מחייב ניתוח של מערך המושגים של השפה המשמש את המחקר המודרני במטרה לגלות באמצעותו כשלים במנגנון המחקר עצמו . זוהי ביקורת על יומרת המודרנה לנסח טענות אונטולוגיות ואפיסטמולוגיות במושגים אוניברסליים . הביקורת על היומרה של העמדה הכביכול–אובייקטיבית שהיא דומיננטית במערב מסוכמת באמרה ש"הכול פוליטי , " כלומר , כרוך גם ביחסי כוח ( של יחידים , קבוצות או מוסדות . ( כאן נמתחת ביקורת על הסמכותיות הלוגוצנטרית המופעלת על מושא המחקר הסביל מתוך חתירה לתאר תופעות שהמחקר האובייקטיבי אינו מזהה אותן . המונח "האחר" האבסולוטי , שטבע עמנואל לוינס ( ר' להלן , ( מבקר את היומרה האובייקטיבית של המחקר המודרני ומפנה את תשומת הלב אל מוגבלותה של המחשבה בבואה לזהות את השונה מהמקובל . אבל טעות תהיה לנסות לתאר תיאור גורף ומכליל את העמדה הפוסט–מודרנית , שכן זו מקיפה מגוון נרחב של עמדות , דיסציפלינות , מתודות וכלי מחקר וכן רשימה ארוכה של הוגות והוגים שאינם תמימי דעים ביניהם . יש הרואים בפוסטמודרניות פרויקט הפותח במאמרו של קאנט "מהי נאורות " ? שבו קרא לא לקבל – ללא בחינה ביקורתית – מוסכמות וסמכויות של העבר וההווה , ויש המבקרים את קאנט ורואים בו הוגה טיפוסי של המודרניזם הבטוח שעלה בידו לגלות את החוקים ההכרחיים לכל הכרה מדעית ואת ההבדל בינה לבין אמונה לא מבוססת . הללו רואים גם במפעלו הביקורתי סוג חדש של דוגמטיזם . שלושה הוגים מרכזיים – ניטשה , מארקס ופרויד – היו ייחודיים בביקורתם על המודרניזם הרציונליסטי והשפיעו רבות על הפוסט–מודרניות : ניטשה ערער על מושגי האמת , היפה והטוב המסורתיים , וגם על מושג הסובייקט , המרכזי לפילוסופיה המודרנית מראשיתה . הערעור נעשה על ידי עצם כתיבת תולדותיהם של מושגים אלה ( בלשונו : ה'גניאלוגיה' שלהם ) המורה על כך שאינם על–זמניים . לפי ניטשה , נולד האידיאל של האמת מתוך תשוקת ההתחרות ( ה'אגון ( ' של היוונים , אידיאל היפה נולד מתוך חוסר יכולת לשלוט בלא מובן , האידיאל המקובל של הטוב – מתוך התסכול ושאיפת השררה של הכוהנים ( אדונים שכשלו ) שביקשו להשתלט על נפשות ההמון , ואילו המושג של רציפות הסובייקט נוצר בעקבות הרצון של האדונים הקדומים להחדיר בכפופים להם

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא