הומור יהודי

עמוד:311

את קבר בעלה , שמעה את אנחותיו של הרשלי שכרע מאחורי מצבתו . בהיותה בטוחה שנשמת בעלה היא הנאנחת , ברחה בצעקות מסמרות שיער אל העיירה הקרובה , בעודה צועקת שנשמת בעלה המת משמיעה קולות קורעי לב . הרב , השוחט , המוהל , השמש רצו כל עוד נפשם בם אל הקבר , ואחריהם השתרכו שאר תושבי העיירה שבאו לחזות בפלא הנורא . הרב עצר במרחק מה מן הקבר , ושאל בקול סמכותי ומתנגן כמו בתפילה : נשמה , נשמה , מה את מבקשת ? והרשלי ענה לו בחוסר סבלנות : עכשיו אני צריך חתיכת נייר לנגב את ישבני . אי אפשר להבין את הבדיחה בלא להכיר את מנהגי פולחן המתים בחברה היהודית , את האמונות הטבועות בה עמוקות על גלגולי נשמות , רוחות השבות לעולם החיים , גירושי דיבוקים וכיוצא באלה . הבדיחה מעמתת את האמונות האלה , השייכות לתחום הרוח ( תרתי משמע ) והעולם של מעלה , עם הפעולה החומרית והגסה השייכת לעולם של מטה , של עשיית צרכים : העימות הזה , המזכיר כל כך את ראבלה , בין הקדושה של מעלה לבין ההפרשות של מטה , שבישר את חילונה של אירופה במאה ה , 17– בישר את אף חילונה של היהדות כמעט כעבור מאתיים שנה . אין להתפלא שסאטירה כזו על החברה היהודית המסורתית באה דרך לץ עממי מסוגו של הרשלי , שאיננו הוגה דעות או מתקן חברתי , אלא דמות טיפוסית של הtrickster– העממי , שידו בכול ויד כול בו , שהוא גם קורבנה של החברה וגם השתקפות של ערכיה המעוותים ביותר . למעשי השובבות של הלצים העממיים קהל השומעים צוחק , אך את לקחם הוא מפנים בבלי דעת . זו הסיבה שבדיון על השינוי התודעתי הגדול שעברה החברה היהודית בראשית העת החדשה , מן התרבות הדתית אל החילונית , יש להתחשב אף בתפקידו הוודאי של ההומור היהודי . בשני הריכוזים הגדולים של העם היהודי במחצית השנייה של המאה ה20– התפתחה תרבות עשירה ומפותחת של הומור יהודי – בארצות הברית ובמדינת ישראל . בראשיתו היה ההומור היהודי בארצות הברית המשך מובהק של ההומור היהודי במזרח אירופה , זה שבא לידי ביטוי במאספיהם הידועים של אלתר דרויאנוב ודב סדן . אך כבר בשנות ה30– וה40– של המאה ה20– התחילו להתפתח שם קווי מתאר ייחודיים שהיו ביטוי של החיים ברובע המזרחי התחתון של מנהאטן , במתפרות הדחוסות ובבתי הנופש היהודיים שבהרי הקטסקילס שמצפון מערב לעיר הגדולה . בתי נופש אלה היו אף החממות שבהן צמחו גדולי הקומיקאים היהודיים של המאה ה : 20– האחים מארקס , לני ברוס , מל ברוקס , וודי אלן ורבים אחרים . הדבר שהיה אופייני להומור היהודי בארצות הברית הוא הקשר ההדוק לבעיות שבהן התלבטו הקהילות היהודיות והפרטים הכלולים בהן בתוך ארץ ההגירה הגדולה . לדוגמה : בדיחות הדיאלקט . ההומור בבדיחות האלה מבוסס על חיקוי של האנגלית הקלוקלת , ובעיקר המבטא המצחיק , של המהגרים היהודיים ממזרח אירופה . הבדיחות האלה נוצרו בידי יהודים וסופרו בתוך קהלים יהודיים . היה מי שראה בכך הוכחה לאופיו המזוכיסטי של ההומור היהודי , להלקאה העצמית שלו . ולא היא : יש לראות בקורפוס כזה של בדיחות דווקא עידוד למחיקת המבטא הזר והמנהגים הזרים , וחתירה לאינטגרציה מלאה בחברה האמריקנית . בבדיחות האלה , שלעגו , כביכול , להורים שעדיין דיברו במבטא כזה , היה אף ממד של הזדהות פניםקבוצתית : אביך דיבר במבטא כזה ? – גם אבי דיבר כך , אנחנו שייכים אפוא לתת–קבוצה מובחנת וייחודית בתוך חברת המהגרים הגדולה הקרויה החברה האמריקנית . סוגיית המA- ילי 3 ת החברתית קשורה כמובן בזו של האינטגרציה החברתית . ואכן , חלק גדול מן ההומור היהודי–האמריקני עוסק בחתירה הלא נלאית של היהודים למעמד , לעושר , להכרה ולכבוד . אמרתו הידועה של גראוצ'ו מארקס : "אני לא אצטרף לעולם למועדון שבו מקבלים חברים כמוני" מאפיינת את האמביוולנטיות הזאת , של שייכות ואקסקלוסיביות בעת ובעונה אחת , ואת מקומו של ההומור כביטוי החד והברור ביותר שלה . שתי נשים יהודיות נפגשות על שפת הים במיאמי . שואלת אחת מהן : ומה שלום הילדים שלך ? אוי וויי , עונה לה חברתה , בני נשוי לאישה – שלא תדעי מצרות . היא חייבת לקבל כל בוקר ארוחת בוקר למיטה , נו , ואוי ואבוי אם לא היתה מקבלת פרוות מינק מיד כשהיא דורשת זאת . שואלת האחרת : ומה שלום הבת שלך ? עונה לה חברתה : או , היא נשואה לאיש יקר . כל בוקר הוא מגיש לה ארוחת בוקר למיטה , וגם קנה לה פרוות מינק מיד כשדרשה ממנו . הבדיחה היהודית–האמריקנית הטיפוסית הזאת מצרפת יחד את שתי הדמויות הפופולריות ביותר בהומור היהודיהאמריקני : האמא היהודייה והנסיכה היהודייה–האמריקנית . ( JAP = Jewish American Princess ) האמא היהודייה היא אמא המגוננת על ילדיה עד חנק , המאכילה אותם עד להתפוצץ , הרואה את חייה רק מבעד לחייהם של ילדיה , הבוחרת בשבילם את מקצועם ( עורך דין או רופא , ( השונאת את כלתה שנאת מוות , ורואה בכל חריגה של ילדיה מן הנורמות המקובלות עליה ( נישואים לגויה , הומוסקסואליות , בחירת מקצוע "לא מתאים , " אי הצלחה בתחום הכלכלי ) את סוף חייה שלה . מאות ואולי אלפי הבדיחות המסופרות בקרב יהודי ארצות הברית על האמא היהודייה ראיה הן לכך שהנושא נוגע ברבדים עמוקים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא