|
|
עמוד:303
המודרניזציה בתקופה זו מאומצת מתוך כורח דווקא בקרב התרבות החרדית , שעד אז התנגדה בתוקף לספרות ילדים עברית . בעקבות יחסי הגומלין בארץ עם התרבות העברית החילונית והמודרנית פיתחה החברה החרדית אלטרנטיבה משלה . כדי למנוע מילדים דתיים לקרוא ספרות ילדים חילונית , צריך היה להמציא בשבילם ספרות ילדים חרדית מיוחדת . כך אימצו החרדים בהדרגה את המוסד "ספרות יפה , " שהיה זר להם בתחילה , והחלו לייצר בעצמם ספרות לילדים . ספרות זו התבססה בתחילתה על המקורות היהודיים ועל סיפורי צדיקים ורבנים יהודיים , שעובדו לילדים , ובהמשך קמו לה יוצרים מקוריים שהרחיבו את גבולות הספרות לסיפורים על ילדים בני זמנם . וכמו בשלבים הראשונים של ספרות הילדים בתקופת ההשכלה , גם ספרות זו "חינוכית , " דתית ומקפידה על מוסר השכל . מגע בין תרבויות ויצירת אדם חדש בשלוש התקופות הראשונות בולטת התלות של הכתיבה לילדים בעברית בתרבויות שהתקיים מגע איתן . כל הפעילות החדשה בספרות הילדים העברית היתה מבוססת בכל הרמות על אימוץ דגמים אירופיים שהיו ביסודם מודרניים . ההבדל בין ההשכלה הגרמנית להשכלה המזרח אירופית הוא שההשכלה המזרח אירופית כבר יכלה לאמץ את הלאומיות וכך להציע בסופו של דבר דרך התארגנות ליהודים המאפשרת להם להישאר קבוצה נפרדת , ואילו ההשכלה הגרמנית הציעה אופציות שהובילו למעשה להשתלבות בחברה הלא יהודית , ולכן למעין הכחדה עצמית . לציבור היהודי הגיעו כל החידושים של התרבויות השכנות כ"חבילה מעורבת , " בעיקר במזרח אירופה , חבילה שיש בה רכיבים מעמדות ומאידיאולוגיות שונות זו מזו , כמו ההשכלה מצד אחד והרומנטיקה מצד אחר . אחת העמדות הבסיסיות של תנועת ההשכלה היתה הרצון ליצור שינוי תרבותי מעמיק , ובמסגרתו ליצור "אדם חדש" יהודי – לפי תפיסות משכיליות אידיאליות של רציונליזם , אסתטיקה , מוסר והשכלה . השילוב בין הרעיון של "יצירת אדם חדש" לרעיון של "חשיפת העבר היהודי" היה בגורמים לבחירה של המשכילים בילד כמוקד לשינוי . דגמי "היהודי האידיאלי" שהוצעו בתקופת ההשכלה המשיכו לעבור שינויים במעבר מתנועת ההשכלה בגרמניה להשכלה במזרח אירופה , מההשכלה המזרח אירופית לתפיסות של תנועת חיבת ציון , וממנה ל"ארצישראליות , " וכן הלאה . בכל צומת כזה של אירועים היסטוריים עסקה ביצירתה של ספרות ילדים בעברית קבוצה קטנה של יזמים , שניסו לייצר ולשווק את המוצר החדש בקרב החברה היהודית . ספרות הילדים כפעילות של תכנון תרבות ספרות הילדים העברית היתה מראשיתה ב1779– תוצר של עילית קטנה של יזמים שעסקו עיסוק פעיל בתכנון תרבות . ה"תכנון" כלל כמה תחומים : יצירת העברית החדשה ( העברית של ההשכלה ) והפצתה ; יצירת הטקסטים החילוניים לילדים , בעברית ובגרמנית וכן בשתי השפות גם יחד ; יצירת בית הספר המודרני לילדים יהודיים ; ויצירת "אדם חדש" הן באמצעות חינוך הילדים , מה שנתפס כ"עיצוב נפשו הרכה של הילד מראשיתה , " והן באמצעות הניסיון "לחנך" את המבוגרים ( ניסיון שעורר התנגדות חריפה בחברה היהודית בת הזמן . ( ההתמקדות ביוזמות לילדים נבעה מתפיסה שקבוצת הגיל הזאת קלה יותר לקבלת חידושים . כמו כן האמונה ב = דמה ובעתיד הלכה יד ביד עם המעמד החדש שהוקנה לגיל הצעיר במסגרת המודרניזציה : הילדים והנוער נתפסו כתקוות העתיד , שאם יגדלו ויחנכו אותם כהלכה הם יהיו האדם החדש , האידיאלי , וישפרו את העולם . העברית אמנם תפקדה כשפת כתב גבוהה בקהילות היהודיות , וגם כשפת תקשורת בין יהודים מקהילות שונות , אך לא היתה , כידוע , שפת הדיבור של שום קהילה יהודית עד סוף המאה ה19– לפחות . במצב זה לא "שפת האם" היא שקבעה את כיוון הפעולה , אלא המפעל הקולקטיבי ליצירת הישות התרבותית החדשה ששאפו אליה . הבחירה בעברית כשפה לספרות ילדים חדשה היתה אפוא בבירור פעולה של "תכנון מאמצע שנות ה20- הכתיבה למען הילדים נעשית לפעולה המודרנית המוכרת לנו כ"ספרות ילדים , " למען קהל קוראים עברי , שלרובו העברית היא כבר שפה ראשונה או אף יחידה , ומתרבים היוצרים הכותבים במיוחד לילדים – שער ספר של לוין קיפניס משנת 1925
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|