|
|
עמוד:300
ספרות הילדים העברית בעידן המודרניזציה והחילון בשמת אבן–זהר היחסים בין ספרות הילדים העברית לבין תופעות המודרניזציה והחילון באים לידי ביטוי בשלוש שאלות מרכזיות : איך ספרות הילדים עצמה נוצרה כתופעה "מודרנית" ואף המשיכה ועברה תהליכי שינוי "מודרניים" יותר ויותר ; איך ספרות הילדים שיקפה את תהליכי המודרניזציה שעברו חברות יהודיות מסוף המאה ה18– ועד המאה ה ; 20– ואיזה תפקיד מילאה ספרות הילדים העברית בתהליך המודרניזציה שהתרחש בקרב חברות יהודיות באירופה ובארץ–ישראל . מודרניזציה וחילון הם הפרספקטיבה של החוקר המודרני , אך לא בהכרח המונחים המפורשים שנקטו יזמי התרבות בהיסטוריה של הכתיבה לילדים . יזמי הפעילות הזאת , הן בתרבות ההשכלה בגרמניה ולאחר מכן ברוסיה , והן בארץישראל , לא הציגו את פעילותם במונחים "מודרני" ו"חדש , " וסביר להניח שהם ראו זאת כך רק באופן חלקי . הם לא הטיפו ל"מודרניזציה , " כי אם למעשה לזריקת הישן ( תרבות הגולה ) ולאימוץ דגם תרבות חדש , אף על פי שעטפו אותו בדיבור על " החייאת העבר הקדום" או על "החזרת עטרה ליושנה" או על " תחיית" השפה "העתיקה" של "בני ישראל . " במילים אחרות , הם הסוו את השינויים המהותיים שביצעו בתרבות באופן מתוכנן כ"חזרה למסורת העתיקה" והאותנטית . דיבור מפורש על "מודרניזציה" מופיע בחברה העברית רק בעשור השני של המאה ה . 20– במובן הזה הם השתלבו במגמות הכלליות של תקופתם וברטוריקה המקובלת של כל היוזמות בתחום שינוי התרבות שרווחו באירופה . אחת הראיות לכך שמדובר למעשה בפרויקט של מודרניזציה היא שההסוואה לא הוליכה שולל את החוגים האורתודוקסיים כלל , והם העמידו אופוזיציה לוחמת ביותר כנגד כל שינוי במנהגים , בלשון , בחינוך ובסדרי החיים . אבל האיסלאם , וראתה בעצמה "לוונטינית טיפוסית , במובן הזה שאני מעריכה במידה שווה מה שקיבלתי ממוצאי המזרחי ומה שהוא עתה נחלתי בתרבות המערבית . " אחת מתוצאות ההשפעה שהיתה , החל באמצע המאה ה , 19– לקטגוריות מהותניות היתה ראיית יהודי "המזרח" כ"ים תיכוניים" לאו דווקא לפי המסורת הדתית שלהם , אלא לפי דפוסי ההתנהגות ותכונות האופי שנתפסו כאופייניים ל"ים התיכון . " בעוד שהדימוי השלילי מצייר אותם , בין היתר , כלא רציונליים וכרגשנים , הדימוי החיובי מצייר אותם כסובלנים , מתונים , מלאי שמחת חיים , החיים במסגרת משפחתית וקהילתית אינטימית . למעשה , השימוש במושג תרבות ים תיכונית מקובל בישראל רק בחוג קטן של אנשי עט . בשיח הציבורי הוא מופיע , בדרך כלל , כמתייחס לרפרטואר של פריטי נוף , מוזיקה , מזון , דפוסי התנהגות חברתית וכדומה , שהתואר "ים תיכוני" ניתן להם בשל העובדה שהם חלק בלתי נפרד מהריאליה של המרחב הים תיכוני , או בשל הטענה שהם הגילוי המובהק של התכונות האופייניות והטיפוסיות למרחב הזה ולחיים בו . לעומת זאת , חוג רחב יותר של אינטלקטואלים "מזרחיים" מבקש להאדיר את ההיסטוריה של התרבות היהודית–ערבית ומורשתה ולהציגה כבעלת תכונות ואפיונים חיוביים ועדיפים מאלה שהם תוצרי מורשת התרבות האירופית , או התרבות היהודיתהאירופית ה"אשכנזית , " והוא מדבר , לכן , על תרבות יהודיתמזרחית או יהודית–ערבית . לקריאה נוספת : דוד אוחנה , "ז'קלין כהנוב – מבשרת התרבות הים תיכונית בישראל " , עיונים בתקומת ישראל , כרך , 2003 , 13 עמ' . 55-29 צבי אנקורי , יהדות ויוונות נוצרית : מפגש ועימות במרוצת הדורות , אוניברסיטת תל–אביב , . 1984 מיכאל אביטבול ( ואחרים , ( הפזורה היהודית הספרדית אחרי הגירוש , ירושלים , . 1992 שלמה סלע , "סוציוגרפיה של החברה הים–תיכונית , " בתוך יעקב שביט ( עורך , ( אנתולוגיה ים תיכונית , תל–אביב , , 2004 עמ' . 260-246 ירון צור , יהודים בין מוסלמים : על סף העידן המודרני , האוניברסיטה הפתוחה ( בדפוס . ( נסים קלדרון , "נסיעה בים התיכון , " בתוך : פלורליסטים בעל–כורחם : על ריבוי התרבויות של הישראלים , תל–אביב , , 2000 עמ' . 232-217 יואל קרמר , "גויטיין והחברה הים–תיכונית שלו , " זמנים , , 35 / 34 קיץ , 1990 עמ' . 17-6 מינה רוזן , בנתיבי הים התיכון : הפזורה היהודית–ספרדית במאות הטז-יח , אוניברסיטת תל–אביב , . 1993 יעקב שביט , "תל–אביב על הים התיכון – בין עיר חוף לעיר נמל : מבט מתל–אביב של תקופת המנדט על לוונטיניות ועל ים תיכוניות , " בתוך : יהושע בן–אריה ואלחנן ריינר ( עורכים , ( וזאת ליהודה : מחקרים בתולדות ארץ–ישראל ויישובה מוגשים ליהודה בן פורת , ירושלים , , 2003 עמ' . 613-599
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|