|
|
עמוד:291
מאוימים עם בואם של פליטי שואה דתיים , והם מנסים לסלקם כדי להגן על ההישגים החברתיים והכלכליים שנפלו בחלקם . במסגרת אותה סוגה של רומנים , העוסקים באופני ההתמודדות של מעמד חברתי עם זהותו האתנית , מדגים בלו ב Day Seize the– ( תפוס את היום , ( 1956 כי היהודים אינם חסינים בפני ירידה בסולם החברתי ; הבן , דור שלישי ליהדות אמריקה , מאכזב את אביו , הרופא המצליח , בהיכשלו בשלוש זירות מרכזיות של ההצלחה האמריקנית : כסוכן נוסע , כשחקן בהוליווד וכמשקיע בבורסה . בלו , שהוא עצמו בן למהגרים יהודיים מרוסיה , שאב מטיפוסים יהודיים , וגם מאמריקניים , כשעיצב את הדמויות ברומנים שלו . בתפוס את היום , שנכתב זמן קצר לאחר שתרגם לאנגלית את " גימפל תם " של בשביס זינגר , הגיבור הראשי , וילהלם אדלר , ממיר את שמו לת-מי , צירוף של שלומיאל או " תם " בספרות היהודית ות-ם , שהוא תמצית האמריקניות ( ר ' תום סוייר , תומס ג ' פרסון והדוד תום . ( ת-ם של בלו אינו יכול להצליח בעולם החומרי משום שהוא מתחיל לתהות על דבר ערכו של החלום האמריקני החומרי , והשאלות הקיומיות האלה מולידות טיפוס חדש בספרות היהודית האמריקנית : האדם התלוי על בלימה והאינטלקטואל המנוכר . בד בבד עם הסאטירות החברתיות שהציגו לראווה יהודים אמידים המחקים את התרבות הוואס 4 ית ( תרבותם של האנגלוסקסים הפרוטסטנטים הלבנים , ( הופיעה גרסה נוספת של מצליחנות בספרות היהודית , ההשתלבות ( האירונית ) האינטלקטואלית והרוחנית של היהודי בעולם שהניכור נחשב בו לאות כבוד . המשוררת מיוריאל רוקייזר כתבה ב , 1944– " להיות יהודי במאה העשרים משמעו לקבל מתנה , " ואייזק רוזנפלד טען , כבר לקראת סוף המלחמה , כי "הניכור מהחברה עשוי לשמש כרטיס כניסה אליה . " היות שהיהודי שלאחר השואה נתפס , בתרבות המערבית , כקורבן של האכזריות האנושית , וגם כמופת של האינטלקטואל המנוכר , מצא לו הסופר היהודי באמריקה קהל קוראים קשוב לרעיונותיו בתקופת הפוריות המסחררת בכתיבה היהודית האמריקנית , במהלך שנות ה60– וה . 70– "מתנת הניכור" תפסה מקום מרכזי בכתיבה האמריקנית , ובמגוון גדול של קולות . חוץ משלושת המספרים הידועים ביותר , בלו , רות וברנרד מלמוד , נעשו בן לילה עוד שני ספרים שכתבו יהודים לקלאסיקות של ניכור : Catch-22 ( מלכוד ( 22 מאת ג'וזף הלר , פארסה על לוחמה מודרנית ועל ביורוקרטיה , ו Catcher in the Rye– ( התפסן בשדה השיפון ) מאת ג'יי די סלינג'ר , שבו נער מתבגר מוקיע את הצביעות וההתחסדות . ואולם שיוכן של היצירות האלה , פרי עטם של סופרים שזהותם היהודית קלושה , לספרות היהודית האמריקנית מעלה שאלה בדבר הקריטריון שעל פיו קטגוריה ספרותית כזו נקבעת , ובדבר הנקודה שבה חוויית הניכור המיוחדת , שחוו היהודים כקולקטיב במאה ה20– וכפרטים באמריקה , מיטשטשת לכדי ניכור כמושג אוניברסלי בתרבות שלאחר מלחמת העולם השנייה . המשורר היהודי האמריקני ג'ון הולנדר עתיד היה לטעון את הטענה הכוללנית ביותר – שאם עניינה של השירה כולה הוא , ביסודו של דבר , הניכור מן השפה עצמה , כי אז כל המשוררים הם יהודים . מנגד תענה לו סינתיה אוזיק , מינימליסטית השמה את הדגש בסג 3 ליות : הכתיבה היהודית תצלח רק אם תצמח מתוך ייחודיותה של התרבות היהודית , ולא מתוך עמדה אוניברסלית . עד שנות ה60– וה , 70– השילוב של השמדת יהדות אירופה בשואה ושל ההיסט הדרמתי שהתחולל בתרבות האמריקנית ממודל כור ההיתוך למודל הפלורליזם התרבותי המבוסס על חיפוש " שורשים , " אילץ יהודים אמריקניים לבנות לעצמם עבר בר שימוש ולהנציחו . את רובם הביא הדבר להתבונן במבט נוסטלגי על חיי סביהם וסבתותיהם במזרח אירופה , מבט שמצא את ביטויו , בתרבות הפופולרית , במחזמר שהיה ללהיט זוכה פרס נובל בספרות , סול בלו – השאלות הקיומיות מולידות טיפוס חדש במסורת היהודית האמריקנית : האדם התלוי על בלימה והאינטלקטואל המנוכר
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|