|
|
עמוד:286
ביריעה גדולה של רמיזות ספרותיות המוקדשות לייצוג המרחבים המודרניים של ההוויה . דבלין , כמו יוזף רות , ארנולד צווייג , פרנץ קפקא וסופרים יהודיים–גרמניים אחרים הקדישו רשימות רבות לתיעוד המפגש עם יהודי מזרח אירופה כאילו היה זה אירוע של גילוי זהותה האותנטית של היהדות . נסיעות אל מזרח אירופה , או פגישות עם מהגרים מגליציה , ביקור בהופעותיהן של להקות תיאטרון יידיש , או קריאה באוספי מעשיות החסידות , הקנו לספרות היהודית–הגרמנית אופק נוסף , דו–משמעי , של מחשבת זהות . בהווייתם של יהודי מזרח אירופה ראו הסופרים את השפעתן של מסורות תיאולוגיות , פדגוגיות ולשוניות , שנשכחו זה מכבר במערב . בעולם הזה , שעמד כביכול מחוץ לתהליך המודרניזציה ולא הוכרע עדיין בידי מגמת ההידמות התרבותית , קיוו הסופרים לגלות את דיוקנה הראשוני , המקורי , של יהדות אירופה ולשאוב ממנו השראה לחידוש זהותם . האדרת יהדות המזרח השתלבה אמנם במפעלי הביקורת על הבורגנות היהודית–הגרמנית , שהואשמה בשכחה עצמית ובהתנשאות , אבל גם בה – באידיאליזציה הספרותית של יהדות מזרח אירופה – ניכר היה לפעמים יחס מרוחק ומנכס כלפי מסורת קרובה–רחוקה זו . לצד ציטוטים , רמיזות והשאלות מן המקורות התיאולוגיים והסוציולוגיים של היהדות נשזרו בספרות היהודית–הגרמנית גם מוטיבים נוצריים מובהקים . עדויות למפגשים תרבותיים ממין זה , שדרכם חיפשו הסופרים היהודיים–הגרמניים להציג את זהותם הכפולה , מתגלות למשל במחזות של ארנסט טולר , ובעיקר בעבודתו הראשונה לתיאטרון האקספרסיוניסטי – הדרמה השינוי משנת – 1919 שבה מופיע הגיבור בדמות האדם החדש , כמהפכן חברתי ומשיח פוליטי , שבדיוקנו טבוע דימויו של היהודי–הנצחי לצד זה של השליח הנוצרי . גיבורו של טולר הוא צעיר יהודי הנוטש את ביתו ומשפחתו ויוצא כמתנדב לחזית . נוכח זוועות המלחמה הוא לוקה בהלם ושוקע בהזיות . לאחר שהחלים והתפכח מהבלי הלאומיות יוצא הצעיר לנדודים ולמסעות של חיפוש עצמי ומקדיש את עצמו לבסוף למהפכה הגדולה ולגאולת האנושות . המחזה של טולר כתוב כדרמה של "תחנות , " כטקסט בעל מעברים מהירים , תמונות קצרות ומקטעים רבים . זהו טקסט המחקה אפוא את הריתמוס ומושגי הזמן של ההוויה המודרנית ומעתיק את חוויית ההלם של שנות המלחמה ללשון דרמתית קרועה . בכמה מן הסצנות מופיעים נכי המלחמה המייצגים את הגוף החולה של גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה . במחזה הזה , שבו הטביע טולר גם רשמים אוטוביוגרפיים רבים , ניכרת ההבנה כי ייעודו של היהודי המודרני הוא גילום של בשורה תרבותית וחברתית חדשה , שאינה מסתפקת עוד באידיאל של אמנסיפציה אזרחית ואסימילציה , אלא פורצת מן העולם הבורגני אל חלל אוטופי של חיי קהילה . ההתפכחות מן הפטריוטיזם של ערב מלחמת העולם הראשונה , וההכרה בשבר הגדול שזו חוללה , הובילו את טולר , כמו גם סופרים יהודיים אחרים , לחפש מקלט באידיאולוגיות של השמאל ולהקדיש את יצירתם לתוכניות אסתטיות–פוליטיות בעלות מגמה מהפכנית . תובנה דומה מושלת בכתביו של גוסטב לנדאואר , שהיה מאדריכלי המחשבה הסוציאליסטית בגרמניה , ממתנגדיה המובהקים של המלחמה וממנהיגי מהפכת מינכן בשנת . 1919 במסורת היהודית , ובעיקר בנבואה הישראלית הקדומה , ציפה לנדאואר , כעמיתו טולר , לגלות מקורות של שיח אנרכיסטי , מבואות של דיון ביקורתי על מוסדות המדינה והצדקה נורמטיבית לקיום חברתי סולידרי , שיתרמו למפעלי המהפכה הסוציאליסטית באירופה . בכתביו של לנדאואר ניכר אפוא הניסיון למצוא דרך של חיבור בין אתיקה "יהודית" לפוליטיקה " גרמנית . " עדות אחרת לאותו תחביר של זהות כפולה המאפיין את הקורפוס הספרותי והפילוסופי של יהודי גרמניה מתגלה בחיבוריו רבי ההשפעה של מרטין בובר העוסקים בשאלת הדיאלוג ובפגישה האתית בין "אני" ו"אתה , " ובכתביו של פרנץ רוזנצווייג , שספרו כוכב הגאולה בנוי כתוכנית תיאולוגית יהודית–נוצרית לישועת האנושות מן המרחבים הסתמיים של חיי היומיום . לוח השנה העברי , חגי ישראל , ההתכנסויות בבתי הכנסת ומחזורי התפילה , לצד הסקרמנט הנוצרי ושירת המקהלות בכנסייה , ישמשו , לפי התוכנית הזאת , מראי מקום וזמן לחידוש חייה של קהילה ולגאולתה מן הניכור , השכחה העצמית ושיח האלימות של העת החדשה . יומרה תיאולוגית דומה אופיינית לעבודותיו של פרנץ ורפל . בשיריו המוקדמים , שנאספו בקבצים ידיד עולם , אנו הווים ויום הדין , ניכר חותמה של הליריקה האקספרסיוניסטית , המתגלגלת אל צורות לשוניות אקסטטיות , אל מבע פתטי ותבניות מלנכוליות של שירת אהבה ומופיעה בדמויות אקסצנטריות של משוטטים וזרים . תכונה זהה טבועה בעבודותיו הראשונות לתיאטרון ובנובלות שונות פרי עטו . בכמה מסיפוריו ומחזותיו המוקדמים צייר ורפל את דמות הבן – דמותו של איש צעיר המתקומם על שררת האבות . מרד הבנים הוא נושא מובהק של הספרות המודרניסטית , החוזר לעתים קרובות בספרות היהודית–הגרמנית , כאילו היה בו כדי לגלם את תשוקת השחרור של דור סופרים , שמאסו במסגרות הפטריארכליות של החברה האזרחית . דוגמה מצוינת לעיבודו של הנושא הזה הציע הזנקלוור במחזה הבן . את קולו של הבן אנו שומעים גם במסה האוטוביוגרפית של טולר "נעורים בגרמניה , " ובגוון שונה – במכתב המפורסם של קפקא לאביו . פרשנות מונומנטלית למרד הבנים נתן מייסד הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד , שחיבוריו האנליטיים , שבהם ניכרות גם איכויות
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|