תפקיד המוזיקה בחילון החברה הישראלית

עמוד:260

תפקיד המוזיקה בחילון החברה הישראלית יהואש הירשברג אמנויות הבימה – התיאטרון , המוזיקה והמחול – הן הפעילויות החברתיות ביותר מכל צורות היצירה והפעילות התרבותית . היצירה המוזיקלית , בחלק הארי של המקרים , מיועדת לביצוע לפני קולקטיב , יהיה זה בבית תפילה , באולם קונצרטים או במפגש חברתי בבית . המוזיקה מזמינה ביצוע אקטיבי בדרך של שירה ונגינה בצוותא בצד הקליטה הפסיבית בדרך של האזנה , והיא איננה מתבססת על ידע השפה ( וזאת בלי להתעלם מהקשר ההדוק שבין מוזיקה לשפה , שיידון בהמשך הדברים . ( היא מקבצת אנשים רבים לאירוע בעל אופי חגיגי ומעודדת החלפת דעות ויצירת קשרים בין–אישיים . מובן שלכל קביעה יימצא המצב המנוגד , כגון ערבי קריאה פומביים של שירה , הרצאות על אמנות לפני קהל גדול , ותיאטרון חובבים , אך כל אלה הם המצבים הנדירים , ואילו ביצוע אקטיבי ופסיבי של מוזיקה הם הדרך הצפויה והמקובלת לצריכתה . אפילו בעת האזנה להקלטה משחזר המאזין בדמיונו את הסיטואציה של קונצרט פומבי . למוזיקה נודע תפקיד חשוב בכל חברת מהגרים הודות לקלות היחסית של העברת מורשת מוזיקלית בתהליך ההגירה ( שלא כמו הובלת חפצי אמנות , ספריות ואביזרי ריהוט . ( המהגר נושא בזיכרונו ובהרגליו הרבה ממורשתו המוזיקלית , בייחוד שירי עם של תרבות המוצא . יצירות מוזיקליות המיועדות לנגינה בקונצרטים ניתן על נקלה לשאת במזוודת תווים קטנה . מרבית כלי הנגינה ( פרט למקרה המיוחד של הפסנתר ) ניתנים לנשיאה בקלות יחסית . הקשר של המהגר למורשת העבר שלו נשמר גם בפעולה הפשוטה של האזנה לשידורי רדיו או להקלטות . מן הסיבות האלה נודע למוזיקה תפקיד חשוב ובולט בדיאלקטיקה שבין שני הכוחות העיקריים שפעלו בתהליך המהיר של גיבוש חברה חילונית בישראל שבבסיסה עשרות קבוצות מהגרים מתרבויות שונות : מצד אחד , הדרישה – הן מצד מנהיגי היישוב והמדינה והן ככורח פנימי של כל מהגר – לגיבוש חברה יהודית חדשה בעלת מטרות ואידיאלים משותפים ; ומצד אחר , נטייתה של כל קבוצת מהגרים לשמר את תרבות המוצא שלה , הן מתוך הוקרה למורשתה והן כאמצעי חשוב בריכוך הטראומה של ההגירה . למוזיקה נודע תפקיד חשוב בשימור המורשת התרבותית של עדות ישראל הרבות . המבנה המקובל של חיי קהילה מסורתית , כפי שהוא ניתן לצפייה עד היום הזה בשכונות ירושלים כגון נחלאות , גאולה ומאה–שערים , היה זה של קבוצת משפחות מורחבות ששכנו סביב חצר פנימית , שבמרכזה בית הכנסת הקהילתי , לעתים גדול ומפואר , ולעתים חדר בקומה שנייה של בית מגורים . מחזור השנה ומחזור החיים של הקהילה היה גדוש באירועים קהילתיים שהגורם המארגן בהם היה המורשת המוזיקלית של הקהילה , החל בחגים היהודיים הרבים ואירועים קהילתיים כגון הכנסת ספר תורה , וכלה באירועים משפחתיים שהיו תכופים ביותר במשפחות מרובות ילדים . האירועים האלה היו גדושים בשירת חזנים ופייטנים , בשירה קבוצתית ובריקודים . המורשת המוזיקלית בקהילה המסורתית היתה בעיקרה פתוחה לבני הקהילה בלבד , ורק עם חדירת החיים המודרניים אל הקהילות הוזמנו גם חברים לעבודה ונכבדים אחרים לאירועים האלה . שונה לחלוטין היה מצבם של העולים מאירופה שהקימו בארץ את החברה החילונית–הציונית . מרביתם הגיעו מאירופה כרווקים ורווקות או כמשפחות גרעיניות קטנות . רובם הגדול נתקלו בקשיים כלכליים חמורים בתהליך ההתערות בחברת המהגרים הזרה ובאקלים שלא הורגלו לו . בשלב הזה התגלתה המוזיקה כגורם שפעל בעת ובעונה אחת בשני כיוונים שונים – לעתים מנוגדים , לעתים משלימים זה את זה : א . כגורם מלכד ומאחד בתהליך גיבוש חברה בעלת תודעה לאומית ; ב . כגורם המשמר את מורשת העבר של המהגרים ומקל עליהם את תהליך ההתערות . שני הכיוונים יוצגו בתקופת היישוב בדוגמאות מובהקות אחדות . ראשית גיבושו של רפרטואר 'שירי עם , ' תהליך בעל חשיבות עליונה שהחל כבר בשנות העלייה הראשונה היה יצירת רפרטואר של שירים שיועדו לתפקד כשירי עם . הרפרטואר הדה–מצ'ואיזציה של הישראליות והצגת דמותו של הישראלי באמנות כפגיע . הדימוי של החייל שהיה כה מרכזי בתרבות החזותית של שנות ה40– וה50– נעשה אמצעי להפרכת הגבריות היתרה וכך היה אפשר לראות בשנות ה90– יצירות "אנטיצבאיות" רבות המתארות חיילים בוכים , חיילים שמיניותם דומשמעית וחיילים מתים , למשל ביצירתו של ניר הוד . ראיית העולם מעמדת הילד , שהתגלמה ביצירות רבות באותן שנים , כמו השימוש במשחקי ילדים ובצעצועים בעבודות שנעשו בסגנונות שונים ומתוך תפיסות אמנות מגוונות , מעידה גם היא על בחירה בעמדה אנושית של פריכות וחולשה שמייצגת ראיית עולם שונה למדי מזו שכיוונה את התודעה הקולקטיבית והאישית בישראל שלושה עשורים קודם לכן .

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר