מגמות בתרבות הישראלית

עמוד:234

להקמת מדינת ישראל ולהגשמת הציונות כחזון משיחי . בספר זה הגיעה לשיאה התיאולוגיה הלאומית של אלתרמן . למעשה , כבר עם פרסום ספרו של נתן זך שירים ראשונים ( 1955 ) הופיע בספרות הישראלית סובייקט אינדיווידואלי חילוני בעל תמונת עולם אוניברסלית קוסמופוליטית . הטון האינדיווידואליסטי הזה נעשה מאמצע שנות ה50– לדגם בולט בכתיבתם של משוררים וסופרים שהחלו לפעול בעשור הראשון של המדינה . היוצרים האלה פיתחו תודעה ספרותית אלטרנטיבית ל " דור הפלמ " ח " והוכתרו ל " ספרות דור המדינה . " התנגדות למבע הקולקטיבי המגויס ; זהירות מדיבור מליצי ; העדפת לשון פרוזאית ושימת דגש בהתבוננות אינטלקטואלית , תחילה בשירה ואחר כך בסיפורת – כל אלה מצאו את ביטוים בכתב העת לקראת שערכו בנימין הורושובסקי ונתן זך ואחר כך בכתב העת עכשיו בעריכת גבריאל מוקד ודן מירון , וכן בכתב העת קשת מיסודו של אהרן אמיר . שלושה מאנשי קבוצת " לקראת " – נתן זך , אריה סיון ומשה דור – פרסמו קובץ שירים משותף בשם בשלושה , ( 1953 ) ואחר כך ראו אור בהוצאת לקראת הספרים ברושים לבנים מאת משה דור , ( 1954 ) מגדל שמש מאת משה בן שאול ( 1954 ) ועכשיו ובימים האחרים ( 1955 ) מאת יהודה עמיחי . תמיכה משמעותית במהלך פואטי זה נמצאה בשירתם של ישראל פנקס ואורי ברנשטיין וגם של גבריאל פרייל , שחי בניו יורק . משורר בולט נוסף בתקופה הזאת הוא דוד אבידן , שלא היה חלק מחבורת " לקראת . " מרביתם של המשוררים האלה טיפחו קו חילוני מובהק , שאצל אבידן קיבל ממדים של קשיחות ושל קור אנושי של 9 ו בווירטואוזי 9 ת לשונית וריתמית . בניית דגם חילוני של ספרות ישראלית הושתתה בדרך כלל על נוכחותו הקבועה של המרכיב היהודי . התודעה העצמית החילונית של מרבית סופרי "דור המדינה" הביאה אותם לייצג את המרכיב היהודי כבן לוויה משני למרכיב הישראלי : זהות יהודית שהיא מעין שלב מוקדם אך נוכח ברצף המתפתח לקראת הישראליות . כאלה היו סיפוריה של עמליה כהנא–כרמון שבהם תיארה דמויות דתיות מזרחיות מפרספקטיבה חילונית למחצה ובכך גיוונה את העמדה החילונית של "דור המדינה . " מקור מרכזי לעמדה מורכבת זאת היו כתבי ש"י עגנון , שהשפיעו רבות על סופר כדוגמת א"ב יהושע . הסיפור הקצר – צורה רווחת הסיפור הקצר הוא הצורה הספרותית הרווחת בקרב סופרי "דור המדינה" – שאחת הדוגמאות הבולטות שלו היא סיפורי מות הזקן ( 1963 ) מאת א"ב יהושע – והוא התפתח יחד עם הדומיננטיות של השירה בתקופה הזאת . במה מרכזית של המספרים הצעירים – א"ב יהושע , עמוס עוז , שמעון בלס , יהושע קנז ( אבי עתניאל ) ונסים אלוני – היתה קשת . אהרן אפלפלד קרא את סיפוריו הראשונים העוסקים בחוויות שלפני ואחרי השואה בחוג ספרותי של סטודנטים בירושלים וב1962– פרסם אותם בספרו עשן . עמליה כהנא–כרמון פרסמה את הקובץ בכפיפה אחת ב , 1966– ויורם קניוק ויצחק אורפז פרסמו אז את סיפוריהם הראשונים . ברוב הסיפורים האלה העלילה ריאליסטית , ובמיעוטם היא ריאליסטית–סימבולית . עמוס עוז כתב על הקיבוץ ( ארצות התן , , ( 1966 ישעיהו קורן ( מכתב בחולות , ( 1968 ורות אלמוג ( חסדי הלילה של מרגריטה , ( 1969 כתבו על חיי המושבות הוותיקות . אבל למרות הגיוון הרב , מרביתם של הסיפורים האלה יצוקים בתבנית של מאבק אדיפלי המספר את השאלות הלאומיות והקולקטיביות האחרות כסיפור אישי של התבגרות במסגרת של מאבק בין–דורי בתוך המשפחה . המודל האדיפלי מאפשר שילוב של כתיבה אישית , אוניברסלית ואף מופשטת , יחד עם שימור הזהות היהודית והמשך כינון הזהות הישראלית כמכילה אותה בתוכה . בסיפורים האלה בולט טשטוש–לכאורה בין ה"אני" לבין ה"אחרים" שלו , בין הישראלים לבין אויביהם . אך גם כאשר נפרצים הגבולות בין הצדדים הניצים מבחינה לאומית , והם מופיעים כמורכבים יותר , ופחות חד–משמעיים בניגודם , עדיין זוהי פריצה המתבררת כמרכיב בתוך סיפור אדיפלי 5 נים–יהודי . נתן זך מאיר ויזלטיר יונה וולך דוד גרוסמן

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא