אמנות ושואה

עמוד:227

שהעמוד הונמך אל תוך האדמה באופן הדרגתי בדרך מכנית וכך המילים הכתובות עליו הושתקו בכל פעם מחדש עד שהוא נקבר כולו באדמה והפך לעדות וירטואלית אילמת לתגובות התושבים ורעיונותיהם . במוזיאון היהודי של ברלין שתכנן האדריכל דניאל ליבסקינד עוצבו חללים ריקים גדולים השוברים את רצף הביקור במוזיאון כמו תהומות ריקים והם בעצם מייצגים את השואה כחור שחור וכשבר ברצף ההיסטוריה היהודית . האמן הצרפתי כריסטיאן בולטנסקי סימן על קיר בית דירות בברלין באותיות של קידוש לבנה את שמות הדיירים היהודיים שגרו בבניין לפני מלחמת העולם ונספו בשואה , וגם הוא מצביע כך על הנוכחות היהודית בלב ברלין שהיתה בעבר ניכרת ביותר ונעשתה בעקבות השואה להעדר ולריק בולטים . מרבית האמנים ילידי הארץ נמנעו שנים רבות מלתת ביטוי חזותי לשואה , והנושא הזה נתפס כטאבו בתרבות המקומית , כפי שהיה בהוויה הישראלית הכללית . יגאל תומרקין עסק בכך באופן אינטנסיבי אחרי מלחמת 1967 ובשנות ה70– הציב פסלים רבים שהביעו הזדהות עם העם הפלסטיני ולפעמים הדגיש בהם את ההקשר של שואת העם היהודי . בפסל "צלב הברזל של הדוד הלמוט " מ1981– שילב פיסת אדמה מכוסה צבעי כחול–לבן בצד עיטור המלחמה הנאצי של דודו הגרמני כדי להציע אמירה על חוסר התוחלת שבקידוש האדמה המקובל על חלקים בציבור הישראלי . תוצאות מלחמת יום הכיפורים אפשרו לישראלים , בגלל הסדק שנבקע בדימוי העצמי שלהם , להזדהות עם עמדת הקורבן ולהיפתח למשמעויות השואה . משה גרשוני היה , כמו תומרקין , אחד האמנים הראשונים שעברו על טאבו העיסוק בשואה . גרשוני , שהיה אמן מושגי בשנות ה , 70– החל , אחרי משבר נפשי וטיפול פסיכולוגי שעבר בעקבותיו , לצייר באצבעותיו , כשהוא כורע על ארבע , ציורים שנראו כאילו נעשו בדם , שתן והפרשות גוף אחרות . זו היתה ירידה למעמקי נפשו כדי להעלות מתוכה חומרים שאותם הפך לאמנות . בין הנושאים העיקריים שעסקו בהם ציוריו היו טקסטים מכתבי הקודש ומן התפילה היהודיים ומוטיבים הקשורים לשואה , כצלבי קרס וסימני מגן–דוד צהובים המזכירים את הטלאי הצהוב . צלב הקרס נחשב בישראל לסימן הפרובוקטיבי ביותר והשימוש בו נתפס כחילול קודש , בייחוד כשהוצב בציורים הללו לצד האנדרטה לזכר השואה בכיכר רבין , של יגאל תומרקין – מן האמנים הישראליים הראשונים שנתנו ביטוי חזותי לשואה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא